מאת ד”ר מיכל איזנשטט
סקירה סיסטמתית שפורסמה בירחון Archives of Dermatology באוקטובר 2010 העריכה את היעילות והבטיחות של finasteride בנבדקים עם התקרחות אנדרוגנטית.
במסגרת הסקירה זוהו 12 מחקרים שכללו 3,927 נבדקים ממין זכר, אשר ענו על קריטריוני ההכללה.
מממצאי הסקירה עולה כי ראיות באיכות בינונית מדגימות כי שיעור החולים שדיווחו על שיפור במידת השיעור בקרקפת הייתה גבוהה יותר תחת שימוש ב- finasteride בהשוואה לפלצבו בטווח הקצר (סיכון יחסי 1.81; 95% CI, 1.42 – 2.32) ובטווח הארוך (1.71; 1.15 – 2.53).
מספר האנשים בהם היה לטפל על מנת שנבדק אחד יתרשם משיפור במצבו עמד על 5.6 לטווח הקצר, ו 3.4 לטווח הארוך.
ראיות באיכות בינונית הצביעו על כך ש finasteride הגביר את ספירת השיער הממוצעת מן הבסיס בהשוואה לפלצבו, אשר התבטאה כאחוז הספירה הראשונית בכל נבדק, בטווח הקצר (הבדל ממוצע 9.42%) ובטווח הארוך (24.3%).
שיעור הנבדקים שדווחו ככאלו שהשתפרו ע”י החוקרים היה גבוה יותר בטווח הקצר (1.80; 1.43 2.26; מספר הנבדקים בהם יש לטפל 3.7).
עוד עולה כי ראיות מאיכות בינונית הדגימו עלייה בהפרעות זקפה (2.22; 1.03 4.78; מספר הנבדקים בהם הטיפול יזיק, 82.1), וכן עלייה אפשרית בסיכון להפרעה כלשהי בתפקוד המיני (1.39; 0.99 1.95).
הסיכון להפסקת הטיפול לאור תופעות לוואי מיניות היה דומה לזה שנצפה בפלצבו (0.88; 0.51 1.49) בהתבסס על ראיות מאיכות בינונית.
החוקרים מסכמים כי בהתבסס על ממצאי הסקירה הנוכחית, גברים אשר מוכנים להשתמש בתרופה לטווח הארוך על מנת לשפר התקרחות גברית צריכים לשקול את העלייה בסיכוי המוחלט לשיפור ניכר (סביב 30%) ואת הסיכון להפרעות זקפה שעשוי להיות כרוך בטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!