מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון דצמבר 2009 של ה- British Journal of Urology (BJU) International, עולה כי כליה מתורם חי עם מסה מקרית קטנה עשויה עדיין להתאים להשתלה במקרים מסוימים.
החוקרים כותבים כי השימוש בכליה מתורם חי עם מסה מקרית הוא שנוי במחלוקת. הם מציינים כי קיים מחסור משמעותי באברים להשתלה, וכי ההמתנה להשתלה מקצרת את הישרדות המועמדים להשתלת כליה. כמו כן, הם מסבירים כי ככל שטכנולוגית ההדמיה מתקדמת יותר, מתגלות יותר מסות כליתיות מקריות, ועל כן החלטה שלא להשתיל באופן גורף כליות עם מסה שהתגלתה באופן מקרי, עלולה להגביר את המחסור הקיים בתרומת כליה מן החי.
מטרת המחקר הייתה להעריך את תוצאות ההשתלה של תרומת כליה מן החי בסיכון גבוה, בשל מסה כלייתית שהתגלתה באופן מקרי בעת הערכת התורם הפוטנציאלי. המועמדים להשתלה היו חולים עם תוחלת חיים צפויה מוגבלת תחת טיפול בהמודיאליזה.
במהלך ההערכה לתרומת כליה זיהו החוקרים 5 כליות עם מסה כלייתית מקרית קטנה (<2.3 ס”מ) העוברת האדרה. כל התורמים עברו הערכה מטסטטית שגרתית. 5 מועמדים להשתלה, שהיו חולים מאוד ובעלי תוחלת חיים מוגבלת תחת טיפול בהמודיאליזה נתנו את הסכמתם להשתלה, לאחר הסבר מפורט על הסיכונים האפשריים. לאחר כריתת הכליה הנתרמת בגישה לפרוסקופית, ביצעו החוקרים כריתה חלקית של הממצא עם שליחת דגימה לחתך קפוא, על מנת לאשר את האבחנה ולוודא כי גבולות הכריתה היו שליליים לפני ההשתלה.
ב-2 מהשתלות הכליה לא היה קשר משפחתי בין התורם למושתל, וב-3 מהמקרים היה קשר גנטי ביניהם. גיל המושתלים הממוצע היה 54 שנים (47-61 שנים) וגיל התורמים הממוצע היה 38 שנים (38-71 שנים). כל המועמדים להשתלה סבלו מאי ספיקת כליות סופנית, וכן מיתר לחץ דם חמור, מחלה קרדיווסקולארית, או מחלה חמורה אחרת.
לדברי החוקרים, החשש המשמעותי ביותר במקרים אלו הוא העברת ממאירות מהתורם למושתל באמצעות תרומת הכליה. הם מציינים כי הסיכון לכך הוא נמוך, לאור הבירור המקיף שעברו התורמים, אך עדיין קיים ולכן על המועמדים להשתלה לתת את הסכמתם לדבר.
החוקרים מדווחים כי גודל המסות המקריות נע בין 1 ל-2.3 ס”מ, 3 אובחנו כ-Renal cell carcinoma ו-2 כאנגיומיוליפומות שפירות. מבין המסות הממאירות שאובחנו, אחת הייתה ציסטית, אחת מסוג clear cell ואחת פפילרית.
לאחר ההשתלה פיתח אחד מהמושתלים דחייה הומורלית (delayed acute humoral rejection) וטופל בהתאם. כל התורמים והמושתלים עברו בדיקות הדמיה תקופתיות, וחציון זמן המעקב היה 15 חודשים (1-41 חודשים). בעת בדיקת המעקב האחרונה, 4 מהמושתלים היו בחיים וחולה אחד נפטר מסיבוכים לאחר נפילה, כך שההישרדות הקשורה לממאירות הייתה 100%, ובאף מושתל לא נמצאה עדות להישנות מקומית .
לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי במועמדים בסיכון גבוה, ניתן לשקול תרומת כליה מן החי עם מסה מקרית קטנה, לאחר כריתה זהירה של הממצא. החוקרים מדגישים כי 40%-50% מהגידולים הקטנים מ-2 ס”מ הם שפירים, גם אם נראים חשודים בבדיקת ה-CT, וכי השתלת כליה עם ממצא שפיר כגון אנגיומיוליפומה היא בטוחה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!