מהו היקף ומשך הסיכון הבתר-ניתוחי לטרומבואמבוליזם ורידי בנשים בגיל העמידה? (מתוך BMJ)

מאת ד”ר בן פודה שקד 

                              

במחקר עוקבה פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון British Medical Journal (BMJ) ביקשו החוקרים לבחון את משך ומידת הסיכון המוגבר לאירוע טרומבואמבולי ורידי (Venous Thromboembolism, VTE) לאחר סוגים שונים של ניתוחים, תוך שימוש במידע ממאגר ה-Million Women Study.

המדובר במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה הכולל 1.3 מיליון נשים בגיל ממוצע של 56 שנים, אשר גויסו באמצעות תוכנית הסקר לסרטן שד של ה-NHS בין השנים 1996 ו-2001. השאלון בו נעזרו החוקרים לגיוס נשים למחקר כלל שאלות בנוגע לאורח החיים ולמאפיינים אישיים. הניתוח הנוכחי שהוצג התמקד ב-947,454 נשים בגיל העמידה בעלות סיכון נמוך יחסית ל-VTE, ללא סיפור של VTE בעברן וללא סרטן, אשר עברו ניתוח אחד במסגרת אשפוז או אשפוז יום. מדדי התוצא העיקריים כללו אשפוז בבית חולים או תמותה כתוצאה מ-VTE (תסחיף ריאתי או פקקת ורידית עמוקה), על פי סוג הניתוח ומשך הזמן שחלף מהניתוח.

החוקרים מדווחים כי במהלך תקופת המעקב נרשמו 239,614 נשים שהתקבלו לניתוח, מהן אושפזו 5,419 נשים, ומתן 270 נשים, כתוצאה מ-VTE.

בהשוואה לנשים שלא עברו ניתוח, הסיכון של נשים שנותחו להתקבל עם VTE בששת השבועות הראשונים שלאחר ניתוח שבוצע במסגרת אשפוז היה גבוה פי 70 (RR, 69.1; 95% CI = 63.1-75.9), וגבוה פי 10 לאחר ניתוח שבוצע במסגרת אשפוז יום (RR, 9.6; 95% CI = 8.0-11.5). הסיכון היה נמוך יותר אולם עדיין מוגבר משמעותית בתקופה שבין 7 ל-12 שבועות לאחר הניתוח (RR, 19.6, 95% CI = 16.6-23.1, ו-RR,  5.5, 95% CI = 4.3-7.0, בהתאמה). החוקרים מוסיפים כי מגמות דומות נצפו עבור תסחיף ריאתי (2,487 מקרים) כמו עבור פקקת ורידית עמוקה (3,529 מקרים).

לדברי החוקרים, הסיכון הבתר-ניתוחי להתפתחות של VTE היה שונה משמעותית בין סוגים שונים של ניתוח, כשהסיכון היחסי הגבוה ביותר היה לאחר ניתוח באשפוז להחלפת מפרק ירך או ברך או ניתוח בשל סרטן: בין 1-6 שבועות לאחר הניתוח, הסיכון היחסי היה 220.6 (187.8-259.2) ו-91.6 (73.9-113.4), בהתאמה.

החוקרים מסכמים כי הסיכון ל-VTE לאחר ניתוח הינו מוגבר משמעותית במהלך שנים עשר השבועות שלאחריו, וכי הוא משתנה משמעותית על פי סוג הניתוח. כמו כן, הם מסיקים כי הסיכון הינו גבוה יותר ונמשך זמן רב יותר מכפי שסברו עד כה.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר התייחס לפרסום הדברים, דנים מומחים בהשלכותיו של מחקר זה. ראשית, הם מציינים כי הסיכון המשיך להיות משמעותי בין שבועות 7 ו-12 שלאחר הניתוח, ונותר גבוה למשך 12 חודשי מעקב, בעוד שבפועל מרבית החולים מקבלים טיפול מניעתי רק כל עוד הם מצויים באשפוז. היות והמשך החציוני של שהיית החולים המנותחים בבית החולים הינו שישה ימים, הרי שבמרבית המקרים הטיפול המונע לאירוע VTE מופסק כשבועיים טרם ההגעה לשיא ההיארעות ל-VTE, הם מדגישים.

בנוסף, מזכירים המומחים כי ההמלצות הנוכחיות לטיפול מניעתי ממושך בחולים אורתופדים הינן מגוונות, ומוגבלות ל-4-5 שבועות, פרק זמן קצר יותר מזה בו הוכח סיכון מוגבר במחקר הנוכחי.

המומחים מוסיפים כי המחקר מצא כי כל סוגי הניתוחים המבוצעים במסגרת אשפוז יום שנבדקו היו קשורים בסיכון משמעותי וממושך ל-VTE, בניגוד לדעה הרווחת בקרב מנתחים רבים לפיה ניתוחי יום ופעולות ארתרוסקופיות הינם פולשניים פחות ועל כן אינם קשורים לסיכון ל-VTE הנצפה בעקבות ניתוחים הכרוכים בשהייה ארוכה יותר בבית החולים. יתרה מכך, היעדר המידע התחום זה הביא לכך שמנתחים רבים הסתייגו משימוש בטיפול מונע ל-VTE, הם טוענים. ממצאי המחקר הנוכחי הינם תזכורת לכך שאין לבלבל היעדר ראיות עם ראיות להיעדר יעילות, הם מדגישים, ומוסיפים כי טיפול מונע צריך להישקל בצורה נרחבת יותר בקרב חולים העוברים ניתוחי יום.

המומחים מציינים כי שיעורי האירועים במחקר זה היו ככל הנראה נמוכים משמעותית לעומת המספרים האמיתיים, וזאת בעיקר מאחר ומקרים רבים של VTE אינם מאובחנים, אינם מטופלים דיו או מטופלים מחוץ לבית החולים. בנוסף, הם מזכירים כי השימוש בטיפול המונע המומלץ הינו תת-אופטימלי ברחבי העולם, כשרק 59% מהחולים המנותחים במסגרת אשפוז אכן מקבלים את הטיפול המומלץ. אחת הסיבות לאימוץ הירוד של טיפול מניעתי ממושך הינה לדבריהם אי הנוחות היחסית הכרוכה במתן תוך ורידי של תכשירים אנטיקואגולנטיים. לפיכך, הם רואים חשיבות רבה לשימוש באנטיקואגולנטים הפומיים הזמינים כעת באם יש צורך בטיפול ממושך.

המומחים מסכמים כי על אף שטרם בוצעו מחקרים אשר בוחנים האם יש להמשיך את הטיפול אל מעבר לחמישה שבועות בקבוצה זו או אחרת של חולים, הרי שהמחקר הנוכחי תומך בשקילת אפשרות שכזו.

BMJ 2009;339:b4583

לידיעה ב-NeLM

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

ניסוי שלב 2 של גמציטבין תוך־שלפוחיתי ודוסטקסל בטיפול ב־Bacillus Calmette-Guérin – קרצינומה אורותליאלית לא פולשנית לשרירים של שלפוחית ​​השתן שלא טופלה בעבר

ניסוי שלב 2 של גמציטבין תוך־שלפוחיתי ודוסטקסל בטיפול ב־Bacillus Calmette-Guérin – קרצינומה אורותליאלית לא פולשנית לשרירים של שלפוחית ​​השתן שלא טופלה בעבר

מקור: pubmed
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|05/10/2026

חולי שאת שלפוחית השתן Transitional cell carcinoma (TCC) בשלב של HG לא חודר שריר Nonmuscle-Invasive Urothelial Carcinoma (HG MIBC), נמצאים בסיכון גבוה להישנות ולהתקדמות עם חדירה לשריר

טיפול באדי מים לניהול סרטן הערמונית: תוצאות ראשוניות של מחקר VAPOR 2 לגבי יעילות ורעילות של טיפול אבלטיבי

טיפול באדי מים לניהול סרטן הערמונית: תוצאות ראשוניות של מחקר VAPOR 2 לגבי יעילות ורעילות של טיפול אבלטיבי

מקור: aua journals
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|27/09/2026

מטרת המחקר הייתה להעריך את הבטיחות ואת היעילות של שימוש באדי מים לצורך אבלציה של רקמת ערמונית בקרב גברים עם סרטן ערמונית מקומי (PCa) בדרגת סיכון בינוני במעקב של 12 חודשים

אלקטרופורציה בלתי הפיכה בתדירות גבוהה לעומת כריתה טרנסורטרלית של הערמונית עבור היפרפלזיה שפירה של הערמונית (GIANT): ניסוי שלב 3, אקראי, כפול סמיות, במרכז יחיד, ללא נחיתות

אלקטרופורציה בלתי הפיכה בתדירות גבוהה לעומת כריתה טרנסורטרלית של הערמונית עבור היפרפלזיה שפירה של הערמונית (GIANT): ניסוי שלב 3, אקראי, כפול סמיות, במרכז יחיד, ללא נחיתות

מקור: ScienceDirect
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|21/08/2026

מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות ואת הבטיחות של H-FIRE לעומת TURP בגברים עם BPH ועם הפרעות השתנה

בדיקת DNA של גידול בשתן מזהה הישנות ומנטרת תגובת טיפול בחולים עם סרטן שלפוחית ​​השתן שאינו פולשני לשרירים בסיכון גבוה המקבלים חיסון תוך-שלפוחתי עם Bacillus Calmette-Guérin

בדיקת DNA של גידול בשתן מזהה הישנות ומנטרת תגובת טיפול בחולים עם סרטן שלפוחית ​​השתן שאינו פולשני לשרירים בסיכון גבוה המקבלים חיסון תוך-שלפוחתי עם Bacillus Calmette-Guérin

מקור: AUA
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|09/08/2026

חולים המאובחנים בסרטן אפיטל המעבר בשלפוחית השתן שאינו חודר לשריר (NMIBC) נמצאים בסיכון גבוה להישנות ולהתקדמות שלב המחלה, ולכן יש הגיון בשימוש בסמנים ביולוגיים לא פולשניים שיאפשרו לזהות מוקדם את רמת הסיכון וכישלון של הטיפול

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן