ממחקר פיילוט שנערך לאחרונה, ושבחן ביצוע אנגיופלסטיקה כלייתית והכנסת תומכן שמבוצעים עם הגנה דיסטלית מפני תסחיפים (DEP – distal embolic protection) עולה כי התפקוד הכלייתי המושג בטווח הקצר מתקרב לזה שמושג לאחר רווסקולריזציה ניתוחית. המחקר פורסם בכתב העת לכירורגיית כלי דם (the Journal of Vascular Surgery).
מידע מעורר תקווה זה מצביע על כך ששימוש בשאיבה (suction) במהלך אנגיופלסטיקה, בכדי להסיר חומר שגורם לחסימה, עשוי למנוע נזק כלייתי. אחד החוקרים מסר בראין שנערך עימו כי טכניקה זו תמשיך ותיבדק בקרוב במחקר קליני אקראי.
החוקרים ציינו כי אנגיופלסטיקה מילעורית טרנסלומינלית עם הכנסת תומכן לעורק הכלייה (PTAS–RA – Percutaneous transluminal angioplasty and stenting of the renal artery) תוך שימוש ב-DEP הביאה 4-6 שבועות לאחר ההתערבות לתוצאות של תפקוד כלייתי שמתקרבות לאלו המושגות לאחר רוסקולריזציה ניתוחית. על פי החוקרים, מידע זה מרמז על כך ששימוש ב-DEP עשוי למנוע נזק לתפקוד הכלייתי במהלך RA-PTAS, שנגרם כתוצאה מ- atheroembolism, ומצדיק המשך חקירה.
החוקר הסביר בראיון כי היצרות בעורק הכלייה מהווה סיבה ליתר לחץ דם שניוני חמור וקשורה לאי ספיקת כלייה מתקדמת, ו-RA-PTAS או ניתוח פתוח מהווים אמצעים להחזרת זרימת הגם לכליות. לדבריו, אנשים בסיכוי הגבוה ביותר לקבלת התערבות הם אלו עם יתר לחץ דם חמור וקשה לשליטה, אם או ללא פגיעה בתפקוד הכלייתי.
החוקר הוסיף כי סביר כי מבוצעות בין 40,000 ל-60,000 פרוצדורות ניתוחיות מידי שנה בארה”ב לטיפול בהיצרות בעורק הכלייה, אולם קרוב לוודאי שמרביתן אינן מועילות למטופלים. החוקר הסביר כי במידה ולא מצליחים לשפר את התפקוד הכלייתי במטופלים אלו, לא משיגים שיפור כלשהו בהישרדותם ללא התקף לב, שבץ או דיאליזה. לדבריו, אם המטופל יוצא מהפרוצדורה עם תפקוד כלייתי זהה לזה שאיתו הוא נכנס אין בכך תועלת, על אחת כמה וכמה במידה והליקוי בתפקוד הכלייתי מוחמר.
החוקרים הניחו ששחרור של חומר פסולת מתרחש במהלך אנגיופלסטיקה והכנסת תומכן. חומר הפסולת נע החוצה ומזיק לכלייה. כדי למנוע תופעה זו, החוקרים השתמשו במכשיר DEP (PercuSurge Guardwire, Medtronic, Minneapolis, Minnesota) המורכב ממערכת בלון שחוסמת זמנית את כלי הדם וממערכת שאיבה ששואבת את חומר הפסולת.
מחקר זה בחן את כל פרוצדורות ה- RA-PTAS, שהשתמשו ב-DEP, שבוצעו במרכז אחד במשך כמעט שנתיים. קבוצת המחקר כללה 15 נשים ו-11 גברים בגיל ממוצע של 71 שנים. לפני ההתערבות, לכל המטופלים היה יתר לחץ דם חמור (לחץ דם ממוצע של 175/81 מ”מ כספית) וכמעט לכולם (24, 94%) הייתה אי ספיקת כלייה בינונית עד חמורה (שיעור סינון גלומרולי מוערך, eGFR, נמוך או שווה ל- 60 mL/min/1.73 m2).
החוקרים דיווחו כי סך הכל בוצעו ב-26 המטופלים 32 פרוצדורות RA-PTAS עם שימוש ב-DEP. על פי הדיווח, לאחר 4 עד 6 שבועות היה שיפור ניכר ב- eGFR ובלחץ הדם. בנוסף, התפקוד הכלייתי השתפר ב-53% מהפרוצדורות ולא הורע באף לא אחת מהן.
תוצאות אלו מתקרבות לתוצאות המושגות בניתוח רוסקולריזציה בטווח הקצר. החוקר ציין בראיון כי צוות המחקר גורס כי אופיו של הניתוח מגן מפני סוג כזה של נזק מתסחיפים. לדבריו, תוצאות האנגיופלסטיקה השתפרו בצורה דרסטית לעומת מה שהיה נהוג לראות, כלומר לעומת המצב שבו רק 20-25% מהמטופלים משיגים שיפור בתפקוד הכלייתי. החוקר הדגיש כי שיפור ב-53% מהמקרים, כפי שנצפה במחקר זה, כבר נמצא בסביבה של התוצאות המושגות בניתוחים. ואולם, החוקר הזהיר כי מדובר במחקר קצר טווח ביותר.
החוקר סיכם באומרו כי הצרות בעורק הכלייה משפיעה על 6-7% מהמבוגרים מעל גיל 65, כלומר על מיליוני אנשים, שחלק ניכר מהם מצריך התערבות. לדבריו, מרבית הפרוצדרות שאינן פולשניות שמבוצעות כיום לא משפרות את התפקוד הכלייתי של המטופלים, וממידע שפורסם בעבר עולה כי למטופלים אלו לא צומחת כל תועלת מההתערבות.
החוקר הוסיף כי פרוייקט זה נותן תקווה שניתן יהיה למצוא דרך שתשפר את המספרים הללו, ותאפשר מתן טיפול מוצלח בהרבה לעשרות אלפי מטופלים מידי שנה.
החוקר הביע תקווה כי ניתן יהיה לצמצם את הפער שבין התוצאות המוצגות בניתוח לאלו שמושגות על ידי RA-PTAS, כך שיותר ויותר מטופלים יראו תגובה חיובית ל- RA-PTAS. בנוסף, ניתן יהיה להגיע לתובנה בנוגע למיהם המטופלים הנמצאים בסבירות קטנה להפיק תועלת מהפרוצדורה, כך שניתן יהיה להימנע מביצוע פרוצדורות מיותרות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!