במאמר חדש שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולות עדויות נוספות לפיהן הקפדה על פעילות גופנית עשויה להגן על המוח המזדקן מפני התפתחות מחלת אלצהיימר.
פרויקט Rush Memory and Aging Project כלל נתונים אודו למעלה מ-700 קשישים, ללא דמנציה בתחילת המחקר, ומהנתונים עולה כי פעילות גופנית מלווה בהפחתת הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר, כמו גם האטת ההידרדרות הקוגניטיבית.
במהלך המחקר, 716 משתתפים ללא דמנציה, בגיל ממוצע של 82 שנים, ענדו מכשיר אקטיגרפיה במהלך 24 שעות ביממה, למשך עד עשרה ימים. המכשיר תיעד את סך הפעילות הגופנית היומית. כחלק מהפרויקט, המשתתפים עברו הערכות קליניות שנתיות, שכללו סדרה של 19 מבחנים קוגניטיביים.
במהלך תקופה ממוצעת של 3.5 שנים, 71 משתתפים (9.9%) פיתחו מחלת אלצהיימר. מניתוח סטטיסטי שלקח בחשבון את הגיל, המין ורמת ההשכלה, נמצא קשר בין רמת הפעילות הגופנית היומית ובין היארעות מחלת אלצהיימר (HR = 0.477). הקשר נותר גם לאחר תקנון לפעילות קוגניטיבית, חברתית וגופנית, כמו גם לרמת התפקוד המוטורי, תסמיני דיכאון, מחלות כרוניות ומצב אללי APOE.
לדברי החוקרים, באדם עם פעילות גופנית יומית ירודה (אחוזון עשירי), נרשמה עליה של למעלה מפי שתיים בסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר, בהשוואה לאדם עם פעילות גופנית יומית רבה (אחוזון 90).
מודל סטטיסטי הצביע על קשר בין סך הפעילות הגופנית היומית ובין קצב הידרדרות קוגניטיבית איטי יותר, בעיקר בכל הנוגע לזיכרון האפיזודי, זיכרון עבודה, מהירות תפישה ויכולות מרחביות.
החוקרים טוענים כי לעובדה כי לא רק פעילות גופנית, אלא גם פעילות לא-גופנית הייתה השפעה על התפקוד הקוגניטיבי, השלכות חשובות לא רק עבור מחקרים תצפיתיים אלא גם בתכנון מחקרי התערבות בקשישים. בחלק מהחולים, המתקשים להקפיד על פעילות גופנית לאור מחלות הרקע, תתכן תועלת מאורח חיים פעיל עם הגברת יתר הפעילויות השגרתיות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!