לפי מחקר חדש עולה, כי צריכה מוגברת של מלח בדיאטה בחולי אסתמה, מפחיתה את תפקוד הריאות ואת קיבולת הפעפוע (diffusion capacity) אחרי פעילות גופנית.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הראו תפקיד לצריכת מלח, בחומרה של התקפי אסתמה בעקבות פעילות (EIA). ייתכן וצריכת המלח מביאה לייבוש דרכי הנשימה, ולהתחלה של תגובה דלקתית המביאה לכיווץ שריר חלק ולחסימה.

במחקר השתתפו 24 חולי אסתמה שצרכו מלח באופן רגיל (NSD). החולים הוקצו אקראית לדיאטה דלה במלח (LSD), או לדיאטה עשירה במלח (HSD), למשך שבועיים.

נמצא כי הנפח הנשיפתי המאומץ בשנייה אחת (FEV1) הממוצע, 20 דקות אחרי פעילות גופנית, ירד ב- 7.9% ב- LSD, ב- 18.3% ב- NSD וב- 27.4% ב- HSD. בדיאטות NSD ו- HSD, קיבולת הפעפוע הריאתית (DLCO) ירדה באופן מובהק בהשוואה לערכי הבסיס ונפח הדם הקפילרי הריאתי אחרי פעילות עלה, כאשר בדיאטת ה- LSD לא נראו הבדלים שכאלה. החוקרים מצאו גם יותר סמני דלקת בדיאטות NSD ו- HSD, בהשוואה לדיאטת LSD.

החוקרים הסיקו, כי העמסה של מלח בדיאטה, מגבירה את הדלקת בדרכי הנשימה אחרי פעילות גופנית בחולי אסתמה. דיאטה דלה במלח, יכולה לשפר את תפקוד הריאות של חולי אסתמה אחרי פעילות, באופן משמעותי.

Med Sci Sports Exerc. 2005;37:904-917

ביקשנו את התייחסותו של ד”ר קובי שדה, עורך מדור האלרגיה למימצאים אלה:

המחקר בהחלט מעניין, הנושא לא לגמרי חדש וכבר לפני מספר שנים פרסמה אותה קבוצת חוקרים ממצאים דומים, והם בהחלט מרבים לדון בנושא הזה. אלא שמלבדם אין מחקרים אחרים המצביעים על קשר בין צריכת המלח לבין אסתמה או מחקרים המצדדים בשינוי תזונתי מהאספקט הזה.

יתר על כן, יש להעיר, כל המאמרים של הקבוצה הזו פורסמו בעתונים שאינם מהשורה הראשונה בנושא האסתמה.

ב 2004 וב 2001 התפרסם מחקר של ה Cochrane לגבי שאלה זו והחוקרים שם קבעו שבהתבסס על החומר הקיים לא ניתן להסיק שדיאטה דלת מלח אכן עוזרת לאסתמה.

כך שלמרות שהמחקר אכן מעניין ולכאורה בעל השלכה טיפולית פשוטה וקלה ליישום, הרי שיחד עם הכללתו במגזין הג’ורנאל קלאב,  צריכה לבוא עם הסתייגות ברורה לגבי המשמעות העובדתית והמדעית של הממצאים והבהרה שאין עדיין שום המלצה של אירגוני הבריאותבכלל, או האיגודים הקשורים באסתמה בפרט, להמליץ על דיאטה דלת מלח בחולים אסמתיים.