דלקת אוזן תיכונה היא אחת הדלקות הנפוצות בילדות. ילדים אשר חוו דלקת אוזן תיכונה חריפה בגיל מוקדם (לפני 6 חודשים) הם בעלי סיכון גבוה לחזרת המחלה. מחקר פרוספקטיבי זה בודק את החשיפה לרמות מדודות של עובש ביתי והסיכון לדלקת אוזן תיכונה בששת החודשים הראשונים של החיים בקרב תינוקות עם סיכון גבוה לאסטמה. בין ספטמבר 1996 ודצמבר 1998 נשים הוזמנו להשתתף אם היה להם לפחות ילד אחד עם אסטמה שאובחנה ע”י רופא. האמהות קיבלו שאלון סטנדרטי בחודש הרביעי להולדת בנם. דגימות עובש מהאוויר נלקחו בזמן זה, ופטריות הגדלות בתרבית סווגו לארבע רמות: 0 (בלתי ניתן למדידה), 1-499 יחידות יוצרות מושבות CFU/m3 (נמוך), 500-999 CFU/m3 (בינוני), =” src=”http://www.blackwell-synergy.com/na102/home/ACS/publisher/synergy/journals/entities/2265.gif” align=absBottom border=0>1000 CFU/m3 (גבוה). סימפטומים רספירטורים בתינוקות נאספו בטלפון בגיל 6, 9 ו-12 חודשים.

רמות ביתיות של פניצילין וקלדוספוריום היו קשורות במידה מסויימת למספר מקרי דלקת אוזן תיכונה (P=0.056 ו-0.081 בהתאמה). לאחר שליטה בגורמים שונים, פניצילין וקלדוספוריום לא נמצאו קשורים לדלקת אוזן תיכונה. רמות גבוהות של פטריות ‘אחרות’ (הוגדרו כספירת ספורות כוללת פחות פניצילין, קלדוספוריום ושמרים) נמצאו קשורים ללדלקת אוזן תיכונה (OR 3.49; 95% CI [1.38, 8.79]). כמו כן, נמצא קשר בין טיפול בבית ובחוץ ולידה בקיץ או בסתיו לדלקת אוזן תיכונה מוקדמת. מחקר זה מציין קשר בין לדלקת אוזן תיכונה לעובש הדורש מחקר נסף.