ה-BMJ מדווח על יוזמה שנדונה בועדת הבריאות הבריטית לגיבוש הצעה לגישה חדשה לאופן התשלום לחברות תרופות, אשר תעודד ותתגמל עבור שיפור מצב הבריאות של המטופלים, במקום החתירה למקסימום מכירות, שזה המצב הנוכחי.
ההצעה מועלית ע”י ארגון Healthy Skepticism (“ספקנות בבריאות” בתרגום חופשי…), ארגון בינלאומי שבסיסו באוסטרליה, אשר עוסק בהתראות בגין פרסום מטעה של תרופות.
ד”ר פיטר מנספילד, מנהל הארגון, טוען שהרופאים וחברות התרופות נעולים במעגל קסמים המעודד אחד את השני לפעול באופן לא נכון. ההסבר לפי מנספילד הוא:
“כאשר החברות מקדמות את תרופותיהן באופן מוגזם אך אפקטיבי, הרופאים יוצאים מכך נשכרים. כשרופא מבצע רישום יתר של תרופה, לחברת התרופות יש יותר כסף כדי לתת לו מתנות והטבות, דבר אשר מחזק את אמונת הרופא שהוא פועל כהלכה…”
לכן, מציע הארגון, במקום לשלם על מחקר, חינוך ושיווק באמצעות מחיר התרופה, שכידוע הוא גבוה מעלויות הייצור שלו, הציבור יקבל ערך גבוה יותר ע”י כך שישלם עבור שירותים אלה באמצעות ערוצים תחליפיים. אחת ההצעות היא למשל לשלב תשלום עבור על בסיס היקף המכירות הכמותי, אך במחיר נמוך יותר, והשלמה של תשלומי בונוס על בסיס השגת יעדים מוסכמים, לרבות שימוש נכון ומושכל בתרופה…
כתוצאה מכך, מאמינים ב-Healthy Skepticism שיווצר מעבר מתשלום לחברות התרופות אשר פועלות בדרך הלא נכונה, היינו פירסום יתר, לתשלום על בסיס תרומתם האמיתית לשיפור הבריאות.
לארגון היו עוד מס’ הצעות לרבות הטלת מס הכנסה על רופאים המקבלים מתנות, חינוך והדרכת רופאים באופן קבלת החלטות, והטלת הגבלות על פירסום, לרבות איסור מוחלט של פירסום ישיר לצרכן.
באותו הקשר, נטען גם ע”י ד”ר רוב מודי, מנהלה המשרד של Victoria health promotion organisation VicHealth שההשקעות שמתבצעות בקידום תרופות ושאף ממומנות ע”י משלם המיסים הן גבוהות מאוד בהשוואה להשקעות בקידום גישות טיפוליות שאינן תרופות. כדוגמא, הציג ד”ר מודי את קמפיין המניעה לעישון באוסטרליה שקידם את השימוש בזייבאן, שבו מרבית המטופלים אף לא סיימו את הקורס הטיפולי, ולמרות זאת הושקעו כ-7.4 מיל’ $ בקמפיין, אשר נמנעו למעשה מהעמותה למניעת עישון אשר לדעתו השימוש בתקציב זה היה אפקטיבי הרבה יותר. הגישה הקיימת, לדעת מודי, היא לאפשר יותר כסף לתרופות מאשר לגישות מניעתיות שאינן תרופתיות ושהן אפקטיביות יותר.
הערת המערכת: נראה ש”עולם מושלם” כפי שטוען הארגון הנ”ל , ללא שיווק ופירסום של תרופות לא רק שאינו מעשי, אלא גם עלול להיות מאוד רחוק מלהיות מושלם…שיווק ופרסום הם גם אמצעי להעברת מידע חשוב וענייני, ואין ספק שיש גם ערך חיובי גדול מבחינת הרפואה וההשפעה על מצב הבריאות באפיק זה. עם זאת, אין ספק שאנו עדים גם לפירסומים שעלולים להטעות, ואף לגלות , כמו במקרה של הויוקס, שתרופה שקודמה באגרסיביות רבה הן לרופאים והן לצרכנים עד תאריך מסויים, מורדת על ידי החברה המשווקת מהמדפים בן לילה כתרופה המסוכנת לציבור…
החוכמה לכן היא לשמור על אמינות, גילוי נאות ומלא, על מידע מבוסס, להגדיר היטב מי מהמטופלים יכול להנות מהתרופה, ומי לא. בטווח הארוך, נראה שגם יהיו לכך תוצאות טובות גם למשווק.
נקודה נוספת מעניינת ששווה דיון, ושבזמנו אף התייחסנו לכך כאן, היא להגדיר מחיר או תמורה לתרופה על “בסיס תוצאות”. השאלה הזו רלבנטית כיום בדיונים הקשורים לסל הבריאות: חברה מגישה ניתוח פרמקואקונומי המראה ששימוש בתרופה או טכנולוגיה עשוי לגרום לחיסכון או לפחות לא לייקר את סך העלות במחלה מסויימת. הניתוח מתבסס על מחקרים והנחות נוספות. בצד מקבלי ההחלטות בקופות החולים ובועדת הסל יש באופן טבעי ספקנות ליכולת להשיג זאת, ספקנות שכיום במרבית המקרים גורמת לכך שתרופות וטכנולוגיות אלו נדחות ואינן נכללות.
מודל, בדומה למה שהוצע כאן ע”י Healthy Skepticism שבו התמורה לחברה המשווקת לא תהיה פונצקייה של כמות הכדורים או המכשירים שתמכור, אלא כמות המטופלים שהשיגו את יעד הטיפול (מניעת סיבוכים, ניתוח חוזר וכד’), היינו , יקבע תעריף למטופל שהטיפול בו הצליח, היה יכול לבצע שינוי משמעותי בגישה ובתפיסה. הסיכון במקרה זה עובר או לפחות מתחלק בין המשווק למערכת הבריאות. יש בגישה כזו הרבה הזדמנויות, בעיקר למערכת הבריאות ולאוכלוסיה הזקוקה לתרופות ולטכנולוגיות החדשות, וכמובן גם סיכונים מסויימים לתעשייה. אבל חברות אשר “מאמינות” במוצר שלהן עשויות להרים את הכפפה ולקחת את הסיכון. במקרה זה, לשני הצדדים יהיה אינטרס מובהק שרק מטופלים שבאמת התרופה או הטכנולוגיה תתאים להם ושיש סיכוי סביר שתשפר את מצבם, יקבלו את הטיפול, ובכך הסיכוי לשימוש יתר המדאיג בצדק את מנהלי הקופות ומשרד הבריאות, יהיה נמוך ביותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!