מצבי דחק לפני לידה נקשרו בעבר עם מספר הפרעות נוירו-פסיכיאטריות, אך השפעתם על הפרעות אכילה עדיין אינה ברורה. כעת, מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת BMC Psychiatry, עולה כי אירועי דחק לפני לידה עם אבל אימהי בשל אובדן בן משפחה גרעינית מלווים בסיכון מוגבר להפרעות אכילה ביילודים ובפעוטות.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם אירועי דחק לפני לידה ואבל אימהי בעקבות זאת מלווים בסיכון מוגבר להפרעות אכילה ביילודים ופעוטות. מדובר במחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסיה, שכלל ילדים שנולדו בין 1977-2008 בדנמרק (כ-2.1 מיליון ילדים) וילדים שנולדו בין 1977-2006 בשבדיה (קרוב ל-3 מיליון ילדים). חשיפה הוגדרה במקרים של אובדן קרוב משפחה של האם בשנה שקדמה להיריון או במהלך ההיריון. היילודים היו במעקב עד גיל שלוש שנים לזיהוי אבחנה ראשונה של הפרעות אכילה.
החוקרים זיהו 9,403 מקרים של הפרעות אכילה ו-179 מהם היו בקבוצת היילודים שנחשפו לאבל אימהי במהלך ההיריון. צאצאים לאימהות אבלות עקב אובדן בן משפחה קרוב (ילד גדול יותר או בן זוג), במהלך ששת החודשים שקדמו להיריון היו בסיכון מוגבר להפרעות אכילה, בהשוואה לצאצאים שלא נחשפו לאבל אימהי. מניתוח הנתונים עלה כי אבל במהלך ששת החודשים שקדמו להיריון לווה בסיכון מוגבר להפרעות אכילה בבנים, אך לא בבנות.
החוקרים כותבים כי זהו המחקר מבוסס-אוכלוסיה הראשון להערכת הקשר בין דחק במהלך ההיריון ובין הסיכון להפרעות אכילה ביילודים ופעוטות בשתי מדינות נורדיות. מהנתונים עולה כי ששת החודשים האחרונים להיריון מהווים תקופה פגיעה במיוחד לאירועי דחק, עם השפעה על הסיכון להתפתחות הפרעות אכילה ביילודים ובפעוטות.
BMC Psychiatry. 2015;15(229)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!