מנתונים שפורסמו בכתב העת American Journal of Psychiatry עולה כי חוויות שליליות בשלב מוקדם במהלך החיים, כולל הזנחה והתעללות גופנית, רגשית ומינית, הינם גורם הסיכון היחיד המוביל להפרעות פסיכיאטריות.

במאמר הסקירה הסבירו הכותבים כי התעללות בשלב מוקדם במהלך החיים מלווה בתוחלת חיים קצרה יותר בשל סיכון מוגבר למחלות לב, אירועים מוחיים, השמנה, סוכרת וסוגים מסוימים של מחלות ממאירות. חוויות שליליות בשלב מוקדם במהלך החיים הובילו לעליה בסיכון לדיכאון, התמכרות לסמים ואלכוהול ואובדנות וכן הובילו להחמרת המהלך של כל ההפרעות הפסיכיאטריות שנבחנו.

על-פי ההערכות, כרבע מהילדים צפויים לסבול מהזנחה או התעללות, אם כי ייתכן מאוד כי מדובר בתת-הערכה שכן מרבית המקרים אינם מדווחים. הדבר נכון במיוחד לסוגים ספציפיים של חוויות שליליות בילדות (בעיקר התעללות רגשית והזנחה), אשר ייתכן ולעולם לא יבואו לידי ביטוי קליני אך להן השלכות הרסניות על המצב הבריאותי.

מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה מצאה כי 46% מהחולים עם דיכאון דיווחו על חוויות שליליות במהלך הילדות וכי עד 57% מאלו עם הפרעה דו-קוטבית דיווחו גם כל התעללות ו/או הזנחה בילדות.

החוקרים הציעו עוד כי חוויות שליליות במהלך הילדות נקשרו עם תוצאות גרועות יותר של הטיפול בדיכאון, הפרעת דחק בתר-חבלתית, או הפרעה דו-קוטבית.

ממצאים אלו מדגישים את הצורך כי רופאים ישלימו הערכה מפורטת של היסטוריה של טראומה קודמת. חשוב מאוד לרופאים להשלים היסטוריה מפורטת של חוויות טראומטיות בילדות, בכדי שיבינו טוב יותר עם מה הם מתמודדים. חולים רבים אינם מנדבים מידע זה, בפרט במהלך הביקור הראשון. חשוב להבין מהי הדרך הטובה ביותר לטפל בחולים אלו מאחר והם אינם מגיבים היטב לטיפולים קונבנציונאליים תרופות או פסיכותרפיה.

הכותבים מוסיפים כי במחקרים רבים, אך לא בכולם, להזנחה הייתה ההשפעה השלילית המשמעותית ביותר על הפרעות חרדה ומצב רוח. עם זאת, הם מסבירים כי מעטים סובלים רק מסוג אחד של התעללות. לעיתים קרובות, מטופלים אלו היו חשופים לצורות שונות של התעללות, כולל התעללות גופנית, מינית ורגשית.

עדויות חדשות מצביעות על קשר אפשרי בין חוויות שליליות בילדות ובין סיכון מוגבר להפרעות מצב רוח והתקדמות מחלה בשל תהליכים דלקתיים, כפי שבא לידי ביטוי במדדי CRP וציטוקינים דלקתיים. תרופות נוגדות-דלקת עשויות לשמש כטיפול מבטיח בחולים הסובלים מדיכאון עם עדות לסמני דלקת מוגברים. עם זאת, העדויות בנושא הן עדיין מוקדמות.

מנגנון אפשרי נוסף עשוי לנבוע משינויים בציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל ו-CRF (Corticotropin-Releasing Factor) המבקרים תגובה אנדוקרינית, התנהגותית, חיסונית ואוטונומית למצבי דחק.

נטיה גנטית גם עשויה לשחק תפקיד חשוב בפתוגנזה של הפרעות מצב רוח לאחר חשיפה לאירועי דחק בשלב מוקדם במהלך החיים. רק 35-40% מאלו שנחשפו לאירועים טראומטיים יפתחו הפרעת דחק בתר-חבלתית וככל הנראה, הסיבה לכך נעוצה בפרופיל הגנטי.

עוד מציינים הכותבים כי כאשר מזהים מטופלים בסיכון, ההתערבויות צריכות להתמקד ביחידת המשפחה, הורה יחיד, משפחות החיות בעוני והורים העובדים בשתי עבודות. יש להנחות יועצים, מורים ואחיות, כמו גם להדריך רופאים אודות אופן השלמת הערכות הולמות של מטופלים אלו.

Am J Psychiatry. 2020;177:20-36.

לידיעה במדסקייפ