מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open עולה כי מאפיינים התפתחותיים של התנהגות אגרסיבית ותוקפנות פיזית שונים בין בנים ובנות, והחוקרים קוראים לפתח התערבויות נפרדות כנגד גורמי סיכון מוקדמים אלו בכדי למנוע התנהגות זו.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לעקוב אחר התפתחות בעיות תוקפנות פיזית בבנים ובבנות, מתקופת הינקות ועד לגיל ההתבגרות על-בסיס דיווחים מהאמהות, מורים והערכות עצמיות ולזהות מנבאים משפחתיים מוקדמים של ילדים עם תוקפנות פיזית.
מחקר העוקבה התבסס על נתוני Quebec Longitudinal Study of Child Development, אשר כלל 2,223 יילודים, אשר נולדו בין 1997-1998 בקוויבק. החוקרים השלימו שבעה ראיונות, כאשר הילדים היו בגילאי 1.5, 2.5, 3.5, 4.5, 5, 6 ו-8 שנים עם האדם שהכיר הכי טוב את הילד (אימהות ב-99.6% מהמקרים). המורים העריכו את התנהגות הילדים בגילאי 6, 7, 8, 10, 12 ו-13 שנים.
כאמור, מדגם המחקר כלל 2,223 משתתפים (51% מהם בנים). שיעורי התגובה הממוצעים להערכת דירוגי האימהות את התוקפנות הפיזית במהלך שמונה השנים הראשונות לחיים עמדו על 80.9%. באשר לדירוגי המורים אודות תוקפנות פיזית בגילאי 6-13 שנים, שיעורי התגובה הממוצעים עמדו על 45.7% , בעוד ששיעורי התגובה הממוצעים להערכת תוקפנות פיזית על-בסיס דיווחים-עצמיים בגילאי 10-13 שנים עמדו על 57.9%.
בבנים ובבנות, שכיחות תוקפנות פיסית עלתה מגיל 1.5 שנים (91.7%) לגיל 3.5 שנים (87.3%) ולאחר מכן פחתה משמעותית עד גיל 13 שנים (55.2%).
החוקרים זיהו שלושה דפוסי התפתחות ייחודיים של תוקפנות פיסית בבנות וחמישה דפוסים ייחודיים בבנים. מרבית מאפייני המשפחה שנבחנו בגיל חמישה חודשים נקשרו עם התפתחות תוקפות פיסית בבנים ובבנות.
ממצאי המחקר מספקים תובנות חדשות אודות הסיבות בגינן בנים לאימהות שייתכן ואינן מזהות את התוקפנות הפיזית של ילדיהן לפני התחלת גיל בית-ספר, מציגים התנהגות זו בשלב מאוחר יותר, כפי שנקבע לפי הערכות מורים ודיווחים עצמיים. במטרה לעזור לזהות ילדים בסיכון להתנהגות אגרסיבית, החוקרים מציעים כי אנשי צוות רפואי ישלימו הערכות במהלך ביקורי הילדים וקוראים לבחון התערבויות למשפחות בסיכון, המתמקדות בתקופת ההיריון וילדות מוקדמת.
JAMA Netw Open. Published online December 28, 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!