כאב אוזניים הוא תלונה שכיחה ונובע ממספר סיבות:

הצטברות נוזלים באזן התיכונה (החלל שנמצא מאחורי עור התוף) מעלה את הלחץ בחלל הקטן הסגור של האזן התיכונה. עור התוף עשיר בעצבים והלחץ עליו גורם לכאב עז. בדרך כלל הנוזלים באוזן התיכונה מנוקזים על-ידי צינורית צרה – חצוצרת השמע – לחלל הלוע.

בהצטננות או אלרגיה, הרקמה הרירית המרפדת את חצוצרת השמע תופחת ויכולה לחסום  את מעבר הנוזלים בצינור. תופעה זו קורית בקלות יחסית בילדים קטנים שהצינורית אצלם צרה יותר ובזוית שטוחה יותר. כאשר הצינור נחסם, המעבר הרגיל של נוזלים מהאוזן התיכונה ללוע נמנע והנוזלים מצטברים. הדבר גורם לכאב, לתחושת מלאות באוזן (גודש והרגשה שהאוזן סתומה) ומפחית את יכולת השמיעה באופן זמני.

הנוזל שנקווה באזן התיכונה מספק מצע טוב להתרבות  חיידקים שנמצאים במקום בשגרה וכך מתפתחת דלקת האזן התיכונה שגורמת בדרך כלל לכאב, לחום, ולאי שקט ניכר. הדלקת יכולה להיות חד צדדית או דו צדדית.

גורם נוסף לכאב אזנים הוא מחלות ויראליות של דרכי הנשימה העליונות. האזן התיכונה היא חלק מדרכי נשימה עליונות וכאשר יש דלקת ויראלית בדרכי נשימה עליונות האזן עלולה לכאוב, גם ללא דלקת.

בקיץ יש דלקות אזנים חיצוניות שנגרמות בדרך כלל עקב חדירת מי בריכה או מי ים לאזן החיצונית וגם הן מאד כואבות.

גורם חשוב נוסף לכאבי אזנים: הקרנה של כאב מאיברים סמוכים לאזן כמו שיניים או מפרק הלסת.

כיצד מזהים כאבי אזניים:
אצל תינוקות בדרך כלל יתאפיינו כאבי האזניים בעקבות דלקת אזן תיכונה, באי שקט, בכי בלתי פוסק ובנגיעה באזניים. אך לעיתים גם תלונות פחות אופיניות כמו שילשולים והקאות.

יחד עם זאת, תינוקות לא תמיד מכוונים לכיוון האזן לכן כאשר התינוק באי שקט ונראה חולה מומלץ לבדוק אותו בדיקה מקיפה לשלילת בעיות אחרות בנוסף לדלקת האזן.

אצל ילדים גדולים יותר כאבי האזניים מלווים גם כן בחוסר שקט, חום ונזלת.  הילדים הגדולים שגם יכולים להביע בשפה את מכאובם יתלוננו על כאבי האזניים.

בשנים האחרונות קיימת גישה טיפולית סובלנית יותר  לדלקות אוזניים בילדים.

בעבר היינו מטפלים בכל דלקת אזן תיכונה בתרופה אנטיביוטית. כיום אנו ממליצים להשהות טיפול זה תוך כדי מתן אלחוש מקומי לאזן התיכונה בטיפות ומתן תרופות משככות כאב דרך הפה (כגון סירופ אדויל ילדים) עד להיעלמות הכאב.

תרופות אלה גם מורידות את החום ומקלות את סבלו של הילד. הדלקת תעלם לבדה בהמשך באופן עצמוני. כיום יודעים שאין סכנה בגישה זו. הקושי בהתמודדות עם דלקות אזניים מהסוג השכיח הוא בעיקר הכאב והחום, ובהם אנו מטפלים.

אנו ממליצים להורים להשהות הטיפול האנטיביוטי למשך 48 שעות, אך אם כמובן הכאב יתגבר או יופיעו סימני מחלה המראים על הרעת מצבו של הילד אנו נטפל באנטיביוטיקה.  אנו מציידים את ההורה במרשם לתרופה אנטיביוטית והוראות מדוייקות וברוב המקרים ההורה מחליט בסופו של דבר האם להתחיל טיפול אנטיביוטי או לא.

כמובן שחשוב לזכור שזו לא שיטה שבה משתמשים באופן גורף. רופא הילדים ישקול מי מתאים לשיטת טיפול זו של “השהיית אנטיביוטיקה” בהתאם לגילו ומצבו הרפואי.

יצוין כי שיטה זו של “השהיית טיפול אנטיביוטי” הורידה את שיעור הטיפול האנטיביוטי בדלקת אזן תיכונה בצורה משמעותית וכך תורמת למאבק בהופעת זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ותוך כדי גם משפרת את התמודדותה של מערכת החיסון של הילד עם זיהומים.

בכל מקרה, אין להסיק מכך שהורים יכולים להחליט להימנע  מביקור אצל רופא משפחה/ ילדים כאשר הם נתקלים בכאבי אזניים וחום אצל הילד.

במקרה של כאבי אזניים אצל ילדים מומלץ לנהוג כבכל מחלה אחרת:

לשתות הרבה. בכל מחלה יש פעילות קטבולית רבה ועליה בצריכת מים.

להשתמש ב סירופ לשיכוך כאבים והורדת חום, כגון אדויל ילדים.

תרופות אנטיהיסטמיניות, תרופות שאמורות לייבש את הנזלת טובים נגד גודש האף אך פעולתם בהקטנת כמות הנוזלים באזן התיכונה חלקית ומוטלת בספק.  

לחות האויר הננשם חשובה בשמירה על פעילות הריסים של דרכי הנשימה העליונות ותורמת לדלילות הנוזל הצמיגי שמצטבר באף, דבר שמקל על פינוי הגודש. מומלץ להשתמש במפזר אדים.

ילדים גדולים שיכולים לנפח בלונים יכולים על ידי פעולה זו להרחיב את תעלת השמע וכך לעזור בפינוי הנוזלים מהאזן התיכונה.

תמרונים מוזרים (כמו ניתורים במקלחת אדים בזמן שמנערים את הראש ובולעים) עוזרים בהוצאת נוזל מהאזן החיצונית בלבד (בדרך כלל נוזלים שנכנסו לאזן מרחיצה בבריכה או במקלחת) ולא מהאזן התיכונה.

מנוחה בדומה לכל מחלה מנוחה מסייעת להחלמה מהירה וטובה יותר.

מה צפוי לקרות אצל הרופא ?
הרופא יבדוק את הילד החולה בדיקה כללית תוך מתן דגש על בדיקת האוזן, האף והגרון. כמו כן ייבדק החלק של עצמות הגולגולת מאחורי האוזניים המכונה עצם המסטואיד. כאב, רגישות או אדמומיות באזור זה מלמדים על דלקת חמורה.

לעיתים, נוזל יישאר באוזן התיכונה תקופה ארוכה מבלי לגרום לזיהום. במקרה זה עשויה להיות ירידה בשמיעה. מצב זה של הצטברות נוזלים באוזן מטופל לרוב על-ידי ניסיון לנקז הנוזלים באמצעות תרופות מייבשות או אנטיביוטיות.

אם המצב נמשך וקיימת ירידה משמעותית בשמיעה שמפריעה לילד לפתח את שפתו או ליכולתו לשבת מרוכז בגן יש לשקול החדרת צינוריות ניקוז לאוזניים (כפתורים) כדי לנקז את הנוזל ולהחזיר את תפקוד האוזן התיכונה למצב מאוורר ותקין. זהו הליך פשוט שנעשה בהרדמה כללית על ידי רופא א.א.ג והוא יעיל מאוד באוורור האזן התיכונה ושיפור הירידה בשמיעה ומניעת הסתבכות דלקתית משנית של האזן.

הורים בדרך כלל דואגים שמא שמיעת הילד תיפגע בעקבות דלקת אוזניים. רוב הילדים עם דלקות באזן התיכונה  יסבלו מירידה מסויימת אך זמנית בשמיעה במהלך ומייד לאחר דלקת האוזניים, אבל כאשר תיספג הדלקת יכולת השמיעה תחזור לנורמה ונדיר שתשאר פגיעה קבועה בשמיעה. 

 נמסר על ידי יח”צ