על-פי תוצאות מחקר מבוקר שפורסמו לאחרונה, גם טוקסין הבוטולינים וגם patches של scopolamine יעילים בבקרה על הזלת ריר בחולים הסובלים משיתוק מוחין (CP), אך לטוקסין הבולטוליניום פחות תופעות לוואי.
החוקרים כותבים כי מחקרים עשווים מציעים כי זריקות נוירוטוקסין הבוטוליניום מסוג A (ה-BoNT) לבלוטות הרוק עשויות לשמש כטיפול אפשרי בהזלת ריר. הם מוסיפים כי ידוע שטוקסין הבוטוליניום נותן תוצאות קליניות רלוונטיות במהלך 9-12 חודשים במחלות אחרות המערבות את מערכת העצבים האוטונומית, למשל בהזעת יתר. למרות ש-BoNT הוצע לשימוש קליני בטיפול בהזלת ריר, נותרה אי-וודאות בנוגע להשפעתו הקלינית ולמשך ההשפעה.
חומרת הזלת הריר נמדדה ב-45 ילדים חולי CP בתחילת הניסוי, במהלך מתן scopolamine דרך העור, ובפרקי זמן שונים עד ל-24 שבועות לאחר מתן זריקות BoNT. המדידות בוצעו על-פי מנת הריר (DQ), סקאלת הזלת הריר של המורה (TDS) וסקאלה ויזואלית אנלוגית (VAS) שתועדה על-ידי ההורים. (הרדמה כללית נדרשה בכל הילדים).
בהשוואה לתחילת הניסוי, הופחתה הזלת הריר במהלך מתן scopolamine כמו גם לאחר מתן זריקות BoNT, כשההפחתה הגדולה ביותר נצפתה כעבור שבועיים עד 8 שבועות לאחר מתן הזריקה. הזלת הריר במהלך מתן scopolamine לא נבדלה משמעותית מהזלת הריר שנמדדה עד ל-24 שבועות לאחר מתן זריקת ה-BoNT.
טיפול יעיל, שהוגדר כירידה של שתי נקודות ב-TDS, הופיע ב-61.5% מהחולים בעקבות מתן זריקות BoNT. על-פי מדד ה-DQ, הגיבו 53% מהחולים למתן ה-scopolamine ו-48.7% מהחולים לטיפול ב-BoNT. התגובה לטיפול ה-BoNT נמשכה עד לסיום המחקר כעבור 24 שבועות. תופעות לוואי מתונות עד חמורות התרחשו ב-71.1% מהחולים שקיבלו scopolamine ואילו מתן זריקות ה-BoNT נקשר לכמה תופעות לוואי לא חמורות ואקראיות בלבד.
החוקרים מציינים כי יכולת הכללת הממצאים מוגבלת לקבוצות חולים דומות וכי מחקר נוסף נחוץ בכדי לחקור את טיפול ה-BoNT בקבוצות אחרות ולהשוותו להתערבויות ניתוחיות ואחרות.
החוקרים כותבים כי חסרון של הטיפול ב-scopolamine הוא האחוז הגבוה של תגובות תופעות הלוואי שנצפה, ואילו מתן זריקות ה-BoNT מחייב הרדמה כללית בילדים. הם מוסיפים כי השפעת זריקות ה-BoNT היא זמנית, אם כי ניתן לצפות להשפעה ממושכת יותר, בעיקר לאחר מתן טיפול חוזר בשל ההנחה שתתרחש היפוטרופיה של הבלוטות לאחר העדר עצבוב ממושך. הם מסכמים כי בהתחשב בנטל החברתי על הילד המושפע, חשוב לפתח קוים רפואיים מנחים להגדרת סוגים וקבוצות גיל של חולים הסובלים מהזלת ריר, בכדי לבצע אופטימיזציה של אופני הטיפול היעילים במיוחד.
Pediatrics. 2004;114:620-627
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!