מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Spine עולה כי תתכן חשיבות רבה לטיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי בחולים סביב ניתוח עמוד-שדרה, לאור שיעור יחסית גבוה של תסחיף ריאתי פטאלי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היארעות פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי בחולים סביב ניתוח עמוד-שדרה, שלא קיבלו טיפול למניעת תרומבואמבוליזם ורידי, מניעה מכאנית וטיפול תרופתי.
החוקרים השלימו חיפוש במאגרי Medline לזיהוי מאמרים מתאימים בנושא והשלימו מטה-אנליזה לקביעת היארעות פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי, על-פי סוג הטיפול המניעתי, שיטת הסקירה וסוג המחקר.
הסקירה כללה בסופו של דבר 28 מאמרים. אמנם שיעורי ההיארעות של פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי היו גבוהים יותר בקבוצת הטיפול המניעתי המכאני (פקקת ורידים עמוקים: 1%; תסחיף ריאתי: 0.81%), בהשוואה לטיפול תרופתי (0.85% ו-0.58%, בהתאמה), אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים מדווחים כי 6% מכלל התסחיפים הריאתיים הובילו למות החולה; שיעור המטומה אפידוראלית עמדו על 0.3%.
ההיארעות הגבוהה ביותר של פקקת ורידים עמוקים תועדה במחקרים פרוספקטיביים (1.4%), בהשוואה למחקרים רטרוספקטיביים (0.61%); היארעות פקקת ורידים עמוקים לא הייתה שונה במחקרים בהם נכללו רק חולים תסמיניים.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע איזו אוכלוסיית חולים תזכה לתועלת הגדולה ביותר מטיפול מניעתי.
Spine. 2018;43(8):E474-E481
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!