מדד סיכון גנטי מסייע בזיהוי נבדקים בסיכון מוגבר להיארעות והישנות מחלת לב כלילית, כאשר באלו עם הפרופיל הגנטי בסיכון הגבוה ביותר תוארה התועלת הקלינית הגדולה ביותר לטיפול בסטטינים, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת The Lancet.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שינויים גנטיים נקשרו עם הסיכון למחלת לב כלילית. במחקר הנוכחי הם בחנו אם שילוב שינויים אלו עשוי לסייע בהערכת הסיכון להתפתחות והישנות אירועים כליליים ולזהות את הנבדקים בהם צפויה תועלת רבה יותר לטיפול בסטטינים.

מדובר במחקר עוקבה מבוסס-קהילה (Malmo Diet and Cancer Study) וארבעה מחקרים להערכת הטיפול במסגרת מניעה ראשונית (JUPITER ו-ASCOT) ומניעה שניונית (CARE ו-PROVE IT-TIMI22) עם טיפול בסטטינים, עם סך כולל של כ-48,000 משתתפים ו-3,477 אירועים. החוקרים בחנו את הקשר בין מדד הסיכון הגנטי על-בסיס 27 שינויים גנטיים עם היארעות והישנות אירועים כליליים, תוך תקנון לגורמי הסיכון הקליניים המסורתיים. לאחר מכן הם בחנו את הירידה היחסית והאבסולוטית בסיכון לאירועים כליליים עם טיפול בסטטינים, תוך סיווג לפי הסיכון הגנטי. הנתונים מהמחקרים השונים שולבו למטה-אנליזה.

כאשר המשתתפים סווגו לחמישונים לפי קטגוריות הסיכון הגנטי, החוקרים זיהו ירידה משמעותית בסיכון להופעת או הישנות אירועים כליליים. בהשוואה לקטגורית הסיכון הגנטי הנמוך, יחס הסיכון לאירועים כליליים באלו בקטגורית הסיכון הבינוני עמד על 1.34 ובאלו בקטגורית הסיכון הגבוה יחס הסיכון עמד על 1.72. במונחים של תועלת לטיפול בסטטינים בארבעת המחקרים האקראיים, החוקרים זיהו ירידה גדולה יותר בסיכון היחסי לאורך קטגורית הסיכון הנמוך (13%), הבינוני (29%) והגבוה (48%). בדומה, זוהתה ירידה אבסולוטית גדולה יותר באלו בקטגוריות סיכון גבוה יותר, עם ירידה של פי שלוש במספר החולים הנדרש לטיפול למניעת אירוע כלילי אחד במחקרי מניעה ראשונית. באופן ספציפי, במחקרי מניעה ראשונית, מספר החולים הנדרש לטיפול למניעת מקרה אחד במהלך עשר שנים עמד על 66 בחולים בסיכון גנטי נמוך, 42 באלו בסיכון גנטי בינוני ו-25 באלו בסיכון גנטי גבוה במחקר JUPITER ועל 57, 47 ו-20, בהתאמה, במחקר ASCOT.

The Lancet