פערים בטיפול הראשוני בכאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות, עשויים לתרום לאפידמיה של שימוש לרעה באופיואידים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the Canadian Rheumatology Association.

החוקרים מקנדה מדווחים כי רופאים נוטים לתת-הערכה של השכיחות של כאב מעורב במטופליהם בשיעור של למעלה מ-25%, וכי למעלה מ-40% אינם מתבססים על מדדי הערכה סטנדרטיים, דוגמת מדד VAS (Visual Analog Scale) ו-BPI (Brief Pain Inventory).

המחקר התצפיתי כלל סקר של 30 רופאים מקנדה ו-294 מטופליהם, ונועד לאסוף מידע בנוגע לביקורים של חולים בחודשים מאי-אוגוסט 2011.

הסקר כלל נתונים דמוגרפיים והיסטוריה סוציאלית, היסטוריה רפואית, הערכת כאב ויעדי טיפול. מרבית הרופאים (63%) עסקו ברפואה במשך למעלה מ-20 שנים. כמחציתם (47%) היו רופאי משפחה/רופאים כלליים עם עניין מיוחד בטיפול בכאב, 33% נוספים היו רופאי משפחה/רופאים כלליים ו-13% היו מומחים לטיפול בכאב.

33% מהחולים סבלו ממוגבלות ארוכת-טווח, 30% עבדו במשרה מלאה, 14% פרשו מעבודתם ו-5% סבלו ממוגבלות קצרת-טווח.

מחלות רקע רלבנטיות כללו הפרעות שינה (57%), דיכאון (49%), השמנה (30%), מחלות לב וכלי דם (21%), מחלות מצב רוח/הפרעות פסיכיאטריות אחרות (18%), הפרעות שימוש בחומרים (11%) והפרעה בתפקוד הכלייתי (3%).

מהמחקר עלה כי 54% מהרופאים התבססו על מדד VAS להערכת הכאב של המטופלים, ו-58% התבססו על מדד BPI.

בתחילת המחקר, רופאים העריכו כי 24% מהחולים סבלו מכאב נוסיספטיבי, 19% סבלו מכאב נוירופתי ו-38% סבלו מכאב מעורב. עם זאת, בהשוואה לציפיות, מהערכות החולים עלה כי שיעור חולים גבוה כמעט כפליים סבל מכאב מעורב (65%), ומרבית החולים קיבלו מרשם לטיפול בלמעלה מתרופה אחת להקלה על כאב, רמז לכך שרופאים קנדה מטפלים בכאב מעורב, מבלי שמודעים לכך.

החוקרים מצאו כי השימוש טיפולים לא-תרופתיים היה מועט, וטיפולים תרופתיים, כולל אופיואידים קצרי-טווח (57%), אופיואידים ארוכי-טווח (65%), נוגדי-דיכאון (49%) ונוגדי-פרכוסים (30%), היו בשימוש הנפוץ ביותר.

ממצאי המחקר מעידים על פערים הנוגעים לטיפול בכאב.

International Association for the Study of Pain 14th World Congress on Pain

לידיעה במדסקייפ