בחולים עם סוכרת מסוג 2 , הנוטלים טיפול בסטטינים לעיתים קרובות, נרשמה התקדמות משמעותית יותר בהסתיידות העורקים הכליליים, בהשוואה לאלו שדיווחו על שימוש פחות תדיר בתרופות אלו, כך לפי תוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
התוצאות עולות בקנה אחד עם ממצאי מחקרים קודמים שמאו כי טיפול בסטטינים אינו עוצר את התקדמות הסתיידות העורקים הכליליים באוכלוסיות של חולים לא-סוכרתיים. למרות שהמחקר הנוכחי הינו מחקר תצפיתי, החוקרים מייחסים את השינויים הוסקולאריים לתרופות.
מהמחקר עולה לראשונה כי טיפול בסטטינים למעשה מעודד הסתיידות בחולים עם סוכרת מסוג 2 במשך שנים רבות, למרות רמות שומנים אופטימאליות, וללא קשר בנוכחות מחלה קרדיווסקולארית קודמת.
החוקרים ניתחו את הנתונים ממחקר Veterans Affairs Diabetes Trial שכלל 197 חולים עם סוכרת מסוג 2, עם טרשת עורקים נרחבת בתחילת המחקר. טיפול בסטטינים תועד לאחר 14-28 ביקורים, במרווח של שלושה חודשים.
בחולים שדיווחו על טיפול בסטטינים בלמעלה ממחצית מהביקורים (82%) אובחנה מחלה קרדיווסקולארית משמעותית יותר בתחילת המחקר אך בחולים אלו ערכי כולסטרול ו-LDL היו נמוכים יותר בתום המחקר, בהשוואה לאלו שנטלו את הטיפול באופן תדיר.
עם זאת, לפי בדיקות CT שנערכו במרווח של 4.6 שנים, בממוצע, באלו שנטלו את הטיפול לעיתים קרובות נרשמה התקדמות משמעותית יותר בהסתיידות העורקים הכליליים (p<0.01), גם לאחר תקנון למספר משתנים.
לאחר אי-הכללת חולים עם אירועים קרדיווסקולאריים קודמים, בקרב חולים שנטלו סטטינים לעיתים קרובות עדיין נרשמה התקדמות גדולה יותר בהסתיידות העורקים הכליליים.
כאשר החוקרים התמקדו בחולים שלא נטלו סטטינים בתחילת המחקר, הם מצאו כי בחולים שנטלו את הטיפול לעיתים קרובות ההתקדמות של הסתיידות העורקים הכליליים הייתה גדולה יותר, וכך גם הסתיידות אבי העורקים הבטני, בהשוואה לאלו שנטלו את הטיפול לעיתים פחות תדירות.
החוקרים אינם יודעים לקבוע אם התוצאות יתורגמו להפחתת אירועים קרדיווסקולאריים, דוגמת התקפי לב ואירועים מוחיים, או הפחתת התועלת הכוללת של סטטינים. בכל אופן, בשלב זה מוקדם לקבוע מסקנות חד-משמעיות או להמליץ על שינוי הנהלים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!