חולים עם מחלת עורקים היקפית מצויים בסיכון גבוה לתחלואה ותמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם, עם זאת, מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Circulation עולה כי בחולים עם מחלת עורקים היקפית בלבד סיכוי נמוך משמעותית לקבלת טיפול בתרופות למניעה שניונית, בהשוואה לחולים עם מחלת עורקים כלילית.
במטרה לבחון את הנושא, החוקרים התבססו על נתונים ממאגר דני לזיהוי שתי קבוצות חולים עם מחלת עורקים היקפית: חולים עם מחלת עורקים היקפית בלבד (34,160 חולים) וחולים עם מחלת עורקים היקפית והיסטוריה של מחלת עורקים כלילית (9,570 חולים). הם התבססו על קבוצה שכלל 154,183 חולים עם מחלת עורקים כלילית כקבוצת השוואה והעריכו את השימוש בתרופות להגנה על הלב.
החולים היו במעקב כל שלושה חודשים עד גיל 18 חודשים, כאשר התוצא העיקרי היה השימוש בתרופות להגנה לבבית בתוך 18 חודשים.
מהנתונים עולה כי השימוש בתרופות השתפר בשתי הקבוצות עם הזמן: בחולים עם מחלת עורקים היקפית בלבד נרשמה עליה בטיפול בנוגדי-טסיות מ-29% ל-59% משנת 2000 עד שנת 2007 (p<0.0001) והטיפול בסטטינים עלה מ-9% ל-56% (p<0.0001). עם זאת, השימוש בטיפולים אלו לאחר 18 חודשים מאבחנת מחלת עורקים היקפית בשתי הקבוצות נותר מתון ונמוך יותר בהשוואה לחולים עם מחלת עורקים כלילית בלבד (טיפול בנוגדי-טסיות מכל סוג, 53% לעומת 66%; טיפול בסטטינים, 40% לעומת 52%; טיפול במעכבי ACE, 20% לעומת 29%).
בהשוואה למחלת עורקים כלילית בלבד, בחולים עם מחלת עורקים היקפית בלבד הסיכוי לנטילת נוגדי-טסיות מכל סוג היה נמוך יותר (יחס סיכויים מתוקן של 0.50), וכך גם הסיכוי לנטילת טיפול בסטטינים (0.50) או מעכבי ACE (0.51) לאחר 18 חודשים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לאורך 18 חודשי מעקב, בחולים עם מחלת עורקים היקפית בלבד נרשם סיכוי נמוך משמעותית לקבלת טיפול בתרופות למניעה שניונית, בהשוואה לחולים עם מחלת עורקים כלילית, גם מנתונים עדכניים יותר מהשנים 2005-2007.
בנוסף, הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להביא לשיפור באיכות הטיפול ובגישות למניעה שניונית, לשפר את ההדרכה של החולים באשר לחשיבות ההיענות לטיפול תרופתי ובעקבות זאת להפחית את האירועים הקרדיווסקולאריים באוכלוסיה זו בסיכון גבוה.
Circulation 2012; published online before print August 8, 2012
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!