בימים האחרונים פורסמו מספר ידיעות חדשות באתר, עם התייחסות לידיעות מצד עורך מדור ריאומטולוגיה, ד”ר עודד קמחי. אנו מביאים כאן את תקציר הערות עורך המדור.

השוואה בין השתלת מח עצם אוטולוגית ובין Cyclophosphamide בטיפול בסקלרודרמה

מאמר זה מצטרף למספר עבודות קודמות בנושא של השתלת מיח עצם ב SYSTEMIC SCLEROSIS.  המאמר מעורר מספר שאלות ותיקות (במגבלה אחת גדולה של כמות קטנה של נחקרים) שיתכן שיענו על ידי המחקרים האמריקאיים והארופיים המגייסים כעת חולים בנושא זה. מיהם החולים שעשויים להפיק תועלת מהשתלה? האם ההשתלה צריכה להיות MYELOABLATIVE או לא? מיהם המרכזים שצריכים להציע טיפול זה ומהו המדד להצלחה? כפי שנמצא בעבר במחקרים שבדקו ציטוקסן כטיפול ב SSC עיקר התועלת היתה בתחושת קוצר הנשימה וב FORCED VITAL CAPCITY. במחקר זה מדדו החוקרים גם את מידת המעורבות הראתית על פי CT ומצאו שיפור בקבוצה שטופלה בהשתלה. באופן מפתיע הדבר לא מתורגם לשיפור בדיפוזיה שאינטואיטיבית הוא המדד האובייקטיבי המצופה לשיפור. במחקר זה היה שיעור נמוך של סיבוכים הקשורים בהשתלה אותו מיחסים המחברים לבחירה קפדנית של חולים ללא מעורבות קרדיאלית, פרוטוקול פחות אגרסיבי , היעדר הקרנה כל גופית וניסיונם כמרכז השתלות. מרכיב חדש נוסף במחקר הוא ההדגמה שיש תועלת בהשתלה ( אם כי פחותה ) בקבוצה שטופלה קודם לכן בציטוקסן. מעניינת הערתם של המחברים הסבורים כי הגיעה העת להפסיק את השימוש בציטוקסן כזרוע ביקורת בשל היעדר תועלת בטיפול זה.

חשיפה קרינתית מיותרת לבדיקות רפואיות של חולים ריאומטולוגים

מקור הכאב בחולים עם אוסטיאוארטריטיס ( OA) הוא נושא מחקר פורה. הקורולציה הנמוכה בין דרגת השינויים הרנטגניים לבין דרגת הסימפטומטיות מעלה שאלות רבות לגבי הפתוגנזה של הכאב. עולות טענות כגון כאב הנובע משרירים סביב המפרק, מהקפסולה ומבצקת במיח העצם. מחברי המאמר מביאים גישה שונה לבעיה ושואלים האם הסימפטומטולוגיה קשורה ביכולת האינדיבידואלית של חולים לחוש כאב. החוקרים בדקו נוכחות ואריאנט של גן עבור תעלה המתווכת סיגנל כאב ומצאו קורולציה מסויימת בין נוכחות הגן לבין סימפטומטולוגיה בחולים עם OA לעומת חולים אסימפטומטיים עם אותה דרגת שינוי רנטגנית. המעניין הוא שתעלה זו נןכחת גם בכונדרוציטים, אוסטאוקלסטים אוסטיאובלסיטים ופיברובלסטים סינוביאליים ויתכן שיש לה תפקיד פעיל בתאים אילו. הקשר שבין כאב ל OA הוא מורכב ויתכן שהוא דו כיווני לנוכח עבודה שפורסמה לאחרונה ב NEJM המדווחת על האצה ב OA עד כדי הרס המפרק בחולים שטופלו בנוגדנים כנגד NERVE GROWTH FACTOR (tanezumab). מכיון שהאינדיקציה עבור רוב הסובלים מ OA היא כמעט תמיד כאב הרי ששדה מחקר זה הוא חיוני וקרוב לודאי שנמשיך לראות עבודות נוספות בתחום באוכלוסיות אחרות ועבור ואריאנטים נוספים של חלבון זה וחלבונים אחרים הקשורים בכאב.

ההשפעה של וריאנט גנטי על הסיכון לכאב בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך

מאמר מערכת זה בעיתון של האיגוד הראומטולוגי הבריטי מצטרף לשורה הולכת וגדלה של פרסומי איגודים מקצועיים הקוראת לצמצם בצורה מושכלת את השימוש בהדמיה בקרינה מייננת.

הקלות היחסית שבה ניתן היום להפנות חולים למיפויים לסוגיהם ול CT גורמת לעיתים ללא כוונה לחשיפה מצטברת ניכרת של קרינה מייננת.

במקרה של החולה הראומטולוגי הבעייה לעיתים קרובות קשה יותר כיון שהחולה הגיע פעמים רבות לאחר שעבר אצל מספר רופאים אחרים כגון אורטופדים ונוירולוגים שהיפנו אותו לבדיקות עם קרינה מייננת. במקרה כזה על הריאומטולוג מוטלת לעיתים “מגבלה” מבחינת הפניה להדמיה נוספת או הצורך ל”שדרג ” את ההדמיה ל MRI .

אחת הבעיות היא שאין כיום מחקרים טובים העוסקים בשאלה של COST EFFECTIVENESS של הדמייה בריאומטולוגיה ושבודקים באופן מבוקר האם הדמיה שינתה את ההחלטה הקלינית. אחת הדוגמאות לכך היא השימוש הנרחב במיפוי עצמות (שווה ערך ל 200 צילומי חזה). בדיקה שהספציפיות שלה לוקה בחסר. בדיקה זו היא פעמים רבות הפתיח לבדיקות נוספות כגון CT ו MRI לצורך הבהרת נגעים שהתגלו בה . כאמור זהו שדה רחב למחקר קליני-כלכלי שיטיב עם החולים ועם המבטחים כאחד.