מטרת הסקירה הייתה לאפיין סמנים רטינליים הקשורים לשבץ קיים, להבין את משמעותם הפתופיזיולוגית, ולזהות פערים מחקריים.

סקירת המאמרים בוצעה ממאגרי PubMed, Embase ו-Web of Science.
נכללו 60 מחקרים (חתך, מקרה־ביקורת וקוהורט), אשר בחנו מאפייני רשתית בחולי שבץ באמצעות שיטות דימות שונות. לא בוצעה מטה־אנליזה עקב הטרוגניות גבוהה בין המחקרים.

נמצא כי שבץ קשור לירידה מובהקת בעובי שכבות הרשתית הפנימיות:

• RNFL (Retinal Nerve Fiber Layer)
• GCL (Ganglion Cell Layer)

הדפוסים האנטומיים של ההידקקות תואמים את מיקום הפגיעה המוחית, ומעידים על retrograde transsynaptic degeneration. כמו כן, מידת האטרופיה נמצאה בקורלציה עם זמן מאז השבץ, גודל האוטם וחומרת הפגיעה התפקודית.

בנוסף נמצאו עדויות לשינויים בכלי הדם ברשתית כמו: ירידה בצפיפות כלי דם  ב־OCTA, הרחבת ורידים והיצרות עורקים ושינויים מורפולוגיים באזור ה־FAZ. ממצאים אלו משקפים פגיעה בכלי הדם הקטנים ומשותפים לפתופיזיולוגיה של שבץ ומחלות כלי דם מוחיים.

עלייה בשכיחות תסחיפים רטינליים נמצאה אף היא קשורה לשבץ. ישנו קשר לא עקבי עם רטינופתיה לאחר תיקון לגורמי סיכון ועדויות מוגבלות לשינויים בכורואיד ובסטורציית חמצן.

הממצאים מצביעים על שני מנגנונים עיקריים: האחד הוא ניוון נוירונלי רטרוגרדי בעקבות פגיעה במסלולי הראייה והאחר הוא פתולוגיה וסקולרית מערכתית משותפת בין המוח לרשתית.

מסקנת המחקר היא שקיימים שינויים מבניים ווסקולריים עקביים ברשתית לאחר שבץ, אך תרומתם הקלינית טרם הוגדרה. יש צורך במחקרים פרוספקטיביים שיבחנו את הערך הפרוגנוסטי, את התרומה לניהול קליני ואת השילוב במסלולי הטיפול בשבץ.

למאמר

Ophthalmic Features in Stroke Patients: A Systematic Review of Imaging Studies