מאפיין טיפוסי של אקזוטרופיה אינטרמיטנטית הינו שהחולים עוברים בין מצב של חוסר פזילה למצב של פזילה, לעיתים שכיחות מבלי להרגיש את המעבר. רוב הזמן העיניים מתואמות ומאפשרות ראייה בינוקולרית נורמלית. באופן פתאומי אחת העיניים סוטה, ומעוררת דיכוי (suppression) ו- correspondence רטינלי אנומלי. במצב האקזוטרופי החולים רואים את סביבתם באמצעות התמקדות על המטרות שמעניינות באמצעות עין ימין או עין שמאל. כתוצאה מכך אמבליופיה היא נדירה. לאחר פרק זמן של אקזוטרופיה, חוזר היישור של העיניים, לעיתים שכיחות בעקבות הסתכלות על מטרה קרובה, שמעוררת טונוס קונברגנציה.

כאשר ילד עם אקזוטרופיה אינטרמיטנטית מובא למרפאה, רופא העיניים מתקשה לרוב להחליט על טיפול. יש לחץ לתקן את האקזוטרופיה באמצעות ניתוח, אולם חזרה של פזילה איננה נדירה. ללא התערבות ניתוחית, האפיזודות של אקזוטרופיה עשויות להיות ממושכות יותר ותכופות יותר, והופכות לבסוף לקבועות יחד עם אפשרות של אובדן בלתי הפיך של ראייה תלת־ממדית. הדילמה נובעת מכך שהמהלך הטבעי של אקזוטרופיה אינטרמיטנטית איננו ברור. הפזילה עשויה להשתפר עם הזמן, להישאר יציבה או להחמיר. גם עם נתונים טובים יותר על המהלך הטבעי, בעייתי לדעת את הפרוגנוזה של חולה מסוים כיוון שהמהלך הטבעי של הפזילה אצלו עשוי להיות שונה. שני המדדים העיקריים במדידת החומרה של אקזוטרופיה אינטרמיטנטית הינם מידת הפזילה וקצב הופעתה. בזמן שקל יחסית למדוד את מידת הסטייה, קשה להעריך את תכיפות הפזילה ואת משכי הזמן שלה. החולים לעיתים שכיחות לא מודעים לזמן קיום הפזילה והרופאים מוגבלים לזמני תצפית קצרים על החולים בעת בדיקתם במרפאה.

פותחו דרוגים להערכת חומרת אקזוטרופיה אינטרמיטנטית כמו ה- revised Newcastle Control Score, ה- Mayo Clinic Office-based Scale וה- Look And Cover, then Ten seconds of Observation Scale for Exotropia. בחולים ללא אקזוטרופיה גלויה, מסתמכים על שבירת ה- fusion על ידי כיסוי עין אחת כדי לבחון כמה זמן לוקח לנבדק להישאר עם עיניים מיושרות. לא ברור באיזו מידה תוצאות בדיקה כזו נמצאות בהתאמה למידת קיום אקזוטרופיה בזמן ששתי העיניים לא מכוסות. בנוסף לכך הדרוגים הינם איכותיים במהותם ולא מבוססים על בדיקה כמותית ישירה של הזמן בו קיימת אקזוטרופיה. הדרגות לעיתים אינן עקביות כאשר חוזרים על המדידות אפילו במהלך יום אחד.

משקפיים שעוקבים אחר תנועות עיניים מאפשרים לחוקרים לתעד את פיקסציה ואת תנועות עיניים של חולים מחוץ למרפאה. מבדיקת הפלט של רישומי כיווני המבטים הבינוקולריים ניתן לקבל מידע על מידות הסטייה (ductions) של כל עין. בעבר השתמשו החוקרים במשקפיים שעוקבים אחר תנועות עיניים כדי לבדוק את פרופיל התנהגות ה- vergence בנבדקים נורמליים. במחקר הנוכחי הם בדקו חולים עם אקזוטרופיה אינטרמיטנטית. הנבדקים הרכיבו את המשקפיים במהלך הפעילות היומית הרגילה שלהם, כך שניתן היה למדוד את חומרת האקזוטרופיה האינטרמיטנטית פשוט על ידי מדידת הופעתה, בצורה שהוגדרה כאחוז הזמן שבו העיניים סטו החוצה.

החוקרים היו מארה”ב, מהאוניברסיטה של קליפורניה בסן פרנציסקו והמחקר היה פרוספקטיבי. משקפיים שעוקבים אחר תנועות עיניים ניתנו ל- 44 חולים בעלי אבחנה של אקזוטרופיה אינטרמיטנטית ומהם התקבלו 68 רישומים. בוצע מעקב אחר זווית ה- vergence במשך של עד 12 שעות על מנת לתעד אקזוטרופיה. הממצאים הראו שאקזוטרופיה אינטרמיטנטית הייתה קיימת ב- 31 מתוך 44 החולים. האקזוטרופיה הייתה בממוצע 19.3 מעלות והפזילה הייתה קיימת בממוצע ב- 40% מהזמן (טווח בין 3% ל- 99%). הייתה התאמה בינונית בין מידת האקזוטרופיה לשיעור ההופעה שלה. ב- 13 חולים ההיארעות של האקזוטרופיה הייתה בפחות מ- 1% מהזמן, והם נחשבו כמי שסובלים רק מאקזופוראה. ב- 35 מתוך 44 המקרים, המשפחות דיווחו על היארעות אקזוטרופיה גבוהה יותר מאשר נמדדה באמצעות המשקפיים. המסקנות היו שמשקפיים למעקב אחר תנועות עיניים יכולים להיות כלי שימושי למדידת חומרת אקזוטרופיה אינטרמיטנטית ומאפשרים להגדיר במדויק יותר את המאפיינים הקליניים שלה.

Economides JR, Dilbeck MD, Gentry T, Horton JC
Ambulatory Monitoring With Eye Tracking Glasses to Assess the Severity of Intermittent Exotropia
Am J Ophthalmol 2023;250:120–129
28121