הטיפול בהיפרדות רשתית רגמטוגנית ראשונית השתנה באופן דרמטי במהלך 20 השנים האחרונות. כיום מתבצע פחות חיגור סקלרלי, וויטרקטומיה דרך הפרס פלנה מתבצע בשכיחות הולכת וגדלה. דווח שהוספת חיגור לויטרקטומיה לא הוסיפה ליעילות הטיפול וכתוצאה מכך ויטרקטומיה מומלצת על ידי אחדים כטיפול הראשוני המועדף. התפתחות הטכניקה של ויטרקטומיה דרך פתחים קטנים כנראה השפיעה על מגמה זו. אולם, לא ברור עדיין אם שינויים אלה בטיפול מלווים גם בתוצאות ניתוחיות טובות יותר. בשנות ה- 2000 המוקדמות פורסמו תוצאות מחקר Scleral Buckling versus Primary Vitrectomy in Rhegmatogenous Retinal Detachment (SPR), שהשווה חיגור לויטרקטומיה כטיפול בהיפרדות רשתית באירופה, והראה שחיגור סקלרלי היה עדיף מבחינת תוצאות חדות הראייה בחולים פסאודופקים. בארצות הברית השימוש בחיגור סקלרלי נעשה מוגבל רק למיעוט של חולים עם עדשה טבעית. גם בחולים עם עדשה טבעית הטיפול בחיגור סקלרלי הולך ופוחת לטובת ויטרקטומיות ויש רופאים הטוענים שלחיגור סקלרלי יש תועלת רק בחולים צעירים. אחרים טוענים שהטיפול בחיגור כבר לא מתבצע על ידי מנתחים צעירים. ניתוח משולב של חיגור יחד עם ויטרקטומיה מועדף עדיין על ידי מנתחים רבים כיון שבאופן תאורטי הוא מעניק את היתרונות של שתי הטכניקות ודווח על תוצאות אנטומיות מצוינות בעקבותיו. עבור מקרים עם עדשה טבעית והיפרדות רשתית אין כל הוכחה מוצקה לגבי השיטה הניתוחית העדיפה. אי לכך במוקד המאמר הנוכחי נמצאת היפרדות רשתית בעין עם עדשה טבעית והמטרה להשוות את התוצאות האנטומיות והתוצאות מבחינת הראייה לאחר ניתוח חיגור, ויטרקטומיה או חיגור עם ויטרקטומיה. המחקר היה רטרוספקטיבי, רב מרכזים ונרחב.
החוקרים היו מארצות הברית: מחלקת הניתוחים הויטראורטינלית במינאפוליס וממרכז הרשתית במינאפוליס, מינסוטה, ואוניברסיטת מינסוטה, ממחלקת הרשתית המיד-אטלנטית בפילדלפיה, פנסילבניה, ממכון הרשתית בסנט-לואיס, מיסורי, מיועצי הרשתית בדטרויט, מישיגן ומבית החולים לעין ואף של בבוסטון, מסצ’וסטס. נאספו הנתונים על כל החולים עם היפרדות רשתית רגמטוגנית במוסדות שהשתתפו במחקר ב- 2015, ו- 90 ימים לאחר הניתוח. המידע על הקבוצה של החולים עם עדשות טבעיות נבדק לצורך המחקר הנוכחי. נכללו חולים עם היפרדות רשתית רגמטוגנית מסובכת באופן בינוני (moderately complex). לא נכללו חולים שגילם צעיר מ- 40 שנים וכן חולים עם דימום בזגוגית, ירוד סמיך, proliferative vitreoretinopathy וקרע ענק. התוצא העיקרי היה ההצלחה האנטומית לאחר ניתוח יחד כעבור 90 ימים. חדות הראייה הייתה התוצא המשני.
התוצאות הראו הצלחה אנטומית ב- 155 המהווים 91.7 אחוזים מתוך 169 החולים שעברו ניתוח חיגור, 207 המהווים 83.1 אחוז מתוך 249 החולים שעברו ויטרקטומיה, ו- 271 המהווים 91.2 אחוזים מתוך 297 החולים שעברו חיגור עם ויטרקטומיה. חיגור סקלרלי וחיגור סקלרלי עם ויטרקטומיה נמצאו עדיפים על ויטרקטומיה מבחינה סטטיסטית. לאחר תיקון למצב המקולה לפני הניתוח, החולים שטופלו עם חיגור סקלרלי היו עם תוצאות משופרות של חדות הראייה, באופן משמעותי, בהשוואה לחולים שעברו ויטרקטומיה או חיגור עם ויטרקטומיה.
מסקנת החוקרים היא שבמקרים עם עדשה טבעית עם היפרדות רשתית ראשונית מסובכת באופן בינוני, הטיפול בחיגור סקלרלי היה עם התוצאות הטובות ביותר מבחינת חדות הראייה, וויטרקטומיה לבדה הייתה עם התוצאות הגרועות ביותר. הצורך בניתוח ירוד לאחר ניתוחי הויטרקטומיה גורם לאיחור בהחלמה מבחינת הראייה וחושף את העין לסיכון של ניתוח תוך עייני נוסף.
Ryan EH, Ryan CM, Forbes NJ, Yonekawa Y, Wagley S, Mittra RA, Parke DW, Joseph DP, Emerson GG, Shah GK, Blinder KJ, Capone A, Williams GS, Eliott D, Gupta OP, Hsu J, Regillo CD
Primary Retinal Detachment Outcomes Study Report Number 2
Phakic Retinal Detachment Outcomes
Ophthalmology 2020;127:1077-1085
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!