הזרקה לזגוגית של מעכבי גורמי גדילה של אנדותל וסקולרי הינה טיפול שכיח בחולים עם דגנרציה מקולרית אקסודטיבית הנובעת מגיל (AMD ), בצקת מקולרית בחולי סוכרת, ולאחר חסימת וריד רשתית. מעריכים שב- 2016 בוצעו יותר מששה מיליון הזרקות לזגוגית של מעכבי גורמי גדילה של אנדותל וסקולרי. הסיבוך הקשה ביותר של הזרקות כאלה הוא אנדופתלמיטיס, ששכיחותו בין מקרה אחד לאלף ועד למקרה אחד ל- 5000.  למרות שאנדופתלמיטיס איננו שכיח לאחר הזרקות לזגוגית, התוצאה מבחינת חדות הראייה עשויה להיות גרועה מאד. המחקר The Endophthalmitis Vitrectomy Study (EVS) סיפק הנחיות לטיפול באנדופתלמיטיס חריפה לאחר ניתוחי ירוד אור ניתוחי השתלה משנית של עדשה תוך עינית, אולם עדיין לא ידוע אם הנחיות אלה יכולות להיות מיושמות לאחר הזרקה לזגוגית של מעכבי גורמי גדילה של אנדותל וסקולרי, היות שהפתוגנזה של החדרת הזיהום שונה. עד עתה בוצעו מחקרים מועטים שבדקו את הגורמים המנבאים את חדות הראייה לאחר אנדופתלמיטיס שלאחר הזרקה לזגוגית. בנוסף לכך גם לא ברור מהו הטיפול הראשוני העדיף ביופסיה של הזגוגית עם הזרקת אנטיביוטיקה לזגוגית או ויטרקטומיה עם הזרקת אנטיביוטיקה לזגוגית, אשר מביא את התוצאה המיטבית מבחינת חדות הראייה לאורך זמן. במחקר הנוכחי מתוארים השכיחות, המופע הקליני, והתוצאות של תרביות עבור חולים עם אנדופתלמיטיס לאחר הזרקה לזגוגית. במחקר זה בוצעה גם השוואה של תוצאות בדיקת חדות הראייה לאחר טיפול ראשוני של tap והזרקה לזגוגית של אנטיביוטיקה לעומת ויטרקטומיה דרך הפרס פלנה והזרקת אנטיביוטיקה לזגוגית. לבסוף בוצעה גם בדיקה של הגורמים המנבאים את חדות הראייה במקרים קשים אלה כעבור חצי שנה.

החוקרים היו מארצות הברית, ממחלקת העיניים של Weill Cornell Medicine של אוניברסיטת קורנל בניו יורק, מ- Retina Consultants of Southern California מרדלנדס, קליפורניה ומ- VitreoRetinal Surgery PA במינאפוליס שבמינסוטה. המחקר היה רטרוספקטיבי וללא רנדומיזציה. במחקר נכללו 40 החולים עם סיבוך של אנדופתלמיטיס לאחר הזרקה לזגוגית של מעכבי גורמי גדילה של אנדותל וסקולרי בקרב 258,357  מטופלים בתקופת עשר השנים שבין 2006 ל- 2016. בכל החולים בוצעה ביופסיה של הזגוגית ותרבית שלה לפני התחלת טיפול אנטיביוטי. בוצעה השוואה בין הקבוצה של החולים שעברו רק tap לעומת הקבוצה שעברה ויטרקטומיה. התוצא העיקרי היה חדות הראייה המיטבית בבדיקת המעקב כעבור חצי שנה. החולים עם אנדופתלמיטיס שהתפתחה במהלך 3 שבועות ממועד ההזרקה היוו 0.016 אחוזים מקרב כל המטופלים בהזרקות לזגוגית. 35 חולים המהווים 85 אחוזים סבלו מכאב, ו- 25 חולים המהווים 62.5 אחוזים היו עם היפופיון בבדיקה הראשונית. מבין 24 המקרים עם תרבית חיובית, 66.7 אחוזים מהגורמים היו סטפילוקוקים שליליים לקואגולז, ועשרה אחוזים היו סטרפטוקוקי. חדות הראיה המיטבית בבדיקה חצי שנה לאחר התחלת הטיפול, הייתה גרועה יותר באופן משמעותי בקרב החולים עם זיהום סטרפטוקוקלי בהשוואה לחולים עם זיהום בסטפילוקוקוס שלילי לקואגולז. בהשוואה לקבוצה עם tap and inject , יותר דגימות באופן משמעותי היו עם גדילה של חיידקים בקבוצה שעברה ויטרקטומיה. לא היה הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית מבחינת חדות הראייה לאחר חצי שנה בין שתי קבוצות הטיפול. גיל צעיר יותר מ-85 שנים ולחץ תוך עייני נמוך יותר מ- 25 מילימטר כספית בבדיקה הראשונה נמצאו כמדדים המנבאים חדות ראייה 20/400 או טובה יותר כעבור חצי שנה. הטיפול הראשוני (tap או ויטרקטומיה), משך הסימפטומים, קיום כאב, נוכחות היפופיון, וקיום או חוסר תרבית חיובית, לא השפיעו על התוצאה של חדות הראיה כעבור חצי שנה.

מסקנת החוקרים הייתה שטיפול ראשוני ב- tap או ויטרקטומיה לא משפיע על חדות הראייה המיטבית כעבור חצי שנה לאחר התחלת הטיפול. מאידך גיל צעיר יותר מ- 85 שנים ולחץ תוך עייני נמוך מ- 25 מ”מ כספית בבדיקה הראשונית נבאו חדות ראייה טובה יותר כעבור חצי שנה.

Xu K, Chin EK, Bennett SR, Williams DF, Ryan dH, Dev S, Mittra RA, Quiram PA, Davies JB, Parke III DW, Johnson JB, Cantrill HL, Almeida DRP

Endophthalmitis after Intravitreal Injection of Vascular Endothelial Growth Factor

Inhibitors. Management and Visual OutcomesOphthalmology 2018;125:1279-1286