גלאוקומה גורמת לאיבוד מתקדם של שדה הראייה שגורם בסופו של דבר לאיבוד התפקוד הראייתי. לאיבוד שדה הראייה יש השפעה ישירה על היבטים שונים של התפקוד היומי של החולה, הכוללים בעיות תנועה, נהיגה, קריאה, הסתכלות וזיהוי פנים. איבוד שדה ראיה בינוקולרי כרוך בהרעה של איכות החיים. ההשפעה של איבוד שדה ראייה תלויה לא רק בחומרתו אלא גם במיקומו. מדדים של איכות חיים התלויים בראייה מושפעים יותר מחסרים במחצית התחתונה של שדות הראייה, הן בינוקולריים והן מונוקולריים. מחקרים מסוימים הראו שחסרים בשדות הראייה התחתונים קשורים יותר לסיכון מוגבר לנפילות, והיבטים אחרים של תנועתיות כמו לגעת ולתפוס דברים. לאחרונה דווח גם על קשר בין איבוד חצי שדה  לבין דיווח על ירידה באיכות חיים. איבוד חצי השדה העליון מפריע לפעילות לקרוב כמו קריאה, בעוד שאיבוד השדה התחתון מפריע בפעילויות הקשורות לתפקודים ספציפיים הכרוכים בראייה ואיבוד השדות הפריפריים מפריע בתנועתיות. לאחרונה נמצא שאיבוד שדות ראיה עליונים הינו בעל משמעות רבה יותר בזיהוי סכנה, בהשוואה לאיבוד שדות ראייה תחתונים. לעומת זאת מחקר אחר מצא שאיבוד שדה ראיה תחתון קשור יותר לתאונות דרכים בהשוואה לאיבוד שדה ראיה עליון. למרות הוויכוח על החשיבות היחסית של השדה העליון והתחתון  על התפקוד, מפתיע שאין מחקר על שכיחות חסרים בינוקולריים בשדה ראיה עליון או תחתון בקליניקה. בקליניקה בודקים רק שדות ראייה מונוקולריים במטרה לעקוב אחר התקדמות המחלה. מאידך, שדות הראיה הבינוקולריים הן הקריטיים לתפקוד בעולם האמיתי. מחקרים בעבר הראו שבשדות ראיה מונוקולריים, חסרים בשדה עליון הינו שכיח יותר מחסרים בשדה תחתון, בעיקר בנוגע לאזורים הפרה-סנטרלי העליון והנזליים. לפי מחקר אחד החסרים בשדות העליונים הינם שכיחים בערך פי שניים בשלבים הראשונים של גלאוקומה. רבים ממחקרים אלה פורסמו לפני יותר משלושים שנים וברבים מהם הפרימטריה לא הייתה אוטומטית.

המטרה העיקרית של המחקר הנוכחי הייתה להעריך את מידת החסרים התחתונים והעליונים הבינוקולריים באוכלוסיית חולי גלאוקומה בשתי העיניים במרפאות.  עד היום אין כל מחקר שבדק את התבטאות גלאוקומה בשדות ראיה בינוקולריים, והיבט זה מהווה את המטרה המשנית של המחקר.

החוקרים הם מאגף האופטומטריה ומדעי הראיה של בית הספר למדעי הבריאות באוניברסיטה של לונדון. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל חולי גלאוקומה של ארבע מרפאות גלאוקומה בבריטניה. שדות ראיה בינוקולריים בוצעו ל- 16,642 חולים עם חסרים בשדות הראייה של שתי העיניים. חסר משמעותי בשדה ראייה הוגדר כירידה ברגישות מתחת לסף שהוגדר בשלושה מקומות או יותר. החולים חולקו לפי חוסר בשדה התחתון, בשדה העליון, בשדה התחתון והעליון, או ללא חוסר בשדה הראייה. התוצא העיקרי היה השיעור של החולים עם חוסר בינוקולרי בשדה עליון לעומת שיעור החולים עם חוסר בינוקולרי בשדה תחתון.

נמצא שהיחס בין מספר החולים עם חוסר בינוקולרי בשדה עליון לעומת מספר החולים עם חוסר בינוקולרי בשדה תחתון היה בין 2.1 לבין 5.1, בהתאם לקריטריונים להגדרת החוסר בשדה הראייה. פחות מעשרה אחוזים מהחולים עם חוסר בינוקולרי התחלתי בשדות הראייה היו עם חוסר בשדה הראייה התחתון בלבד. שכיח יותר היה חוסר בינוקולרי בשדות הראייה העליונים. מסקנת החוקרים הייתה שבחולים עם חוסר בינוקולרי בשדות הראייה כתוצאה מגלאוקומה, חסרים רק בשדות עליונים היו שכיחים יותר מאשר חסרים בשדות הראייה התחתונים.

Hu S, Smith ND, Saunders LJ, Crabb DP

Patterns of Binocular Visual Field Loss Derived from Large-Scale Patient Data from

Glaucoma Clinics

Ophthalmology 2015;122:2399-2406