הידרופס חריף בקרנית מאופיין בבצקת קרנית ניכרת לאחר קרע בממברנת דסמט. סיבוך זה קורה בעיקר בצעירים עם מחלה פרוגרסיבית ונמצא בערך בשלושה אחוזים מחולים עם קרטוקונוס. החולים לרוב מסתמנים עם ירידה בחדות הראיה גירוי וכאב בעין ועם פוטופוביה. נמצא קשר בין קרטוקונוס חריף לבין גורמי סיכון קליניים שונים כמו גיל הופעה צעיר, שפשוף העיניים, אטופיה, אביבית, וסינדרום דאון. אולם, עד עתה לא תואר כל גורם סיכון אנטומי שמנבא התפתחות הידרופס. חשוב לזהות חולים עם קרטוקונוס בעלי סיכון מוגבר לפתח הידרופס, כיון שהפרוגנוזה לראיה ותוצאות הניתוח של DALK  הינם טובים יותר בחולים ללא היסטוריה של קרטוקונוס אקוטי, ובאלה שאין קונטרה-אינדיקציה לשימוש בטכניקת הבועה הגדולה לביצוע דיסקציה שלימה של הסטרומה. בעיניים עם היסטוריה של הידרופס עדיין ניתן לבצע PKP  עם תוצאה טובה של הראיה לאחר הניתוח. למרות ש- DALK  הינה גישה פיזיולוגית שמשמרת את שכבת האנדותל התקינה בעיניים עם קרטוקונוס, מחקר מאוסטרליה הראה תוצאות סותרות, כאשר התוצאות של  PKP היו טובות יותר מאשר של DALK.

High-resolution optical coherence tomography OCT הינו טכניקת בדיקה ללא מגע עם העין, שמתבצעת המשך מספר שניות ומאפשרת סקירות ברזולוציה גבוהה של שכבות הקרנית השונות. החוקרים החליטו על קלסיפיקציה של קרטוקונוס המבוססת על תוצאות בדיקת OCT  לחמישה שלבים על פי שינויים מבניים בקרנית שקורים במהלך התפתחות הקרטוקונוס. מספר חוקרים דיווחו על הערך של בדיקת OCT  באבחנה ובטיפול בחולים שמפתחים הידרופס. אולם, כנראה בגלל שהידרופס הינו נדיר, אין מחקר שמשתמש ב- OCT  כמכשיר שמנבא התפתחות הידרופס. בנוסף לכך, לא נבדקו גם התוצאות האנטומיות של הקרניות לאחר הידרופס. המטרה של המחקר הנוכחי היא לתאר ממצאים של בדיקת OCT  של הקרנית אשר מנבאים התפתחות הידרופס וכן לבדוק את התוצאות האנטומיות של קרניות עם קרטוקונוס  לאחר הידרופס.

החוקרים היו מפריז, מהמרכז הלאומי לרפואת עיניים של אוניברסיטת פייר ומרי קירי בפריז. המחקר היה רטרוספקטיבי וכלל 191 עיניים עם קרטוקונוס מתקדם. הנתונים שנאספו מחולים אלה עם קרטוקונוס מתקדם, נלקחו במשך תקופת מעקב של לפחות שנה אחת. OCT  ברזולוציה גבוהה וטופוגרפיה של הקרנית בוצעו כל 4 חודשים במשך תקופת המעקב. מספר ממצאים אנטומיים נבחנו באמצעות OCT. אלה כללו את עובי האפיתליום ועובי הסטרומה, את שכבת באומן, המצאות סטיה על שם ווגט ועכירויות בסטרומה. בוצעה בדיקה השוואתית בין הממצאים האנטומיים האלה בקרניות של עיניים אשר פתחו הידרופס לעומת עיניים בהן לא התפתח הידרופס במהלך תקופת המעקב. התוצא העיקרי היה השינויים האנטומיים בקרנית אשר שינו את הסיכון לפתח הידרופס, על פי הממצאים של בדיקת OCT.

נמצא שבאחת עשר עיניים המהווים 5.8 אחוזים מתוך סדרת העיניים שנבדקה התפתח הידרופס במהלך מעקב של 24 עד 36 חודשים מעקב ממוצע של 30 חודשים. כל החולים שאצלם התפתח הידרופס היו גברים וצעירים (23.7 שנים בממוצע) יותר מאשר החולים עם קרטוקונוס שלא פתחו הידרופס (שגילם הממוצע היה 32.7 שנים. עיבוי מוגבר של האפיתל והדקיקות מוגברת של הסטרומה בקונוס, וקיום היפררפלקטיביות מוגברת ברמת שכבת הבאומן נמצאו קשורים באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית עם התפתחות הידרופס. לעומת זאת, המצאות צלקת בקרנית היוותה גורם מונע להתפתחות הידרופס. בשלב ההחלמה, מתפתחת צלקת נרחבת בסטרומה המלווה בהתעבות משמעותית של הסטרומה ובהשתטחות שלה.
מסקנת החוקרים היא שהתעבות אפיתליאלית מוגברת והידקקות של הסטרומה בקונוס של הקרטוקונוס וכן היפררפלקטיביות מוגברת ברמת שכבת באומן, וחוסר הצטלקות בסטרומה עשויים להעיד על סיכון מוגבר להתפתחות הידרופס של הקרנית. מדדים אלה צריכים להילקח בחשבון בעת הערכת קרטוקונוס על ידי הקלינאי ובעת תכנון קרטופלסטיקה.

Fuentes E, Sandali O, El Sanharawi M, Basli E, Hamiche T, Goemaere I, Borderie V, Bouheraoua N, Laroche L
Anatomic Predictive Factors of Acute Corneal Hydrops in Keratoconus
An Optical Coherence Tomography Study
Ophthalmology 2015;122:1653-1659