הירוד שכיח מאד באוכלוסייה אמריקאית מבוגרת, וניתוח מאפשר להחזיר את הראיה באופן מהיר. כ- 5 אחוזים מהאמריקאים בגיל 70 שנה או יותר עוברים ניתוח ירוד כל שנה. למרות שהוא נדיר, אנדופתלמיטיס לאחר ניתוח ירוד כרוך בתחלואה ניכרת, עלות יחסית גבוהה של טיפול והראיה לאחר אנדופתלמיטיס לרוב נפגעת. בערך שליש מהחולים נשארים עם ראיה של ספירת אצבעות ומחצית מהם נשארים עם ראיה גרועה מ- 20/40.

הזיהוי של השיעור האמיתי של אנדופתלמיטיס ברמה לאומית הינו קשה בגלל נדירותו של מצב זה. מרכזים בעלי נפחי ניתוחים גדולים יכולים להעריך את שיעור של אנדופתלמיטיס לאורך זמן במסגרת אותם מרכזים. אולם, הנתונים שלהם אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה, כיוון שהם לא מייצגים שוני בטכניקות ניתוחיות הקיים ברחבי ארה”ב אלא כוללים רק את התוצאות של מספר קטן של מנתחים בעלי כישורים טובים מאד.

לבסיסי המידע הגדולים של גביות ביטוחי הבריאות הממשלתיים יש את היתרון שהם כוללים טווח רחב מאד של ניתוחים באוכלוסיות שונות, והם מייצגים יותר את כלל האוכלוסייה, ומאפשרים להעריך את שיעורי הסיבוכים הניתוחיים. בארצות הברית, Medicare הינו תכנית ביטוח בריאות פדראלית עבור אמריקאים זקנים ומוגבלים. תושבים זכאים ל- Medicare בגיל 65 אם הם או בני הזוג שלהם עבדו בארצות הברית. בסיסי המידע של התביעות של המבוטחים שימשו כדי לחשב את שיעורי היארעות אנדופתלמיטיס ברמה הלאומית בארצות הברית. בהתבסס על נתונים משנות ה- 80 המוקדמות העריכו את שיעור האנדופתלמיטיס כ- 1.2 ל- 1000 ניתוחי ירוד אקצטרהקפסולריים (ECCE). הערכה זו מתאימה לתוצאות מטא-אנליזה של 90 מחקרים מתקופה זו, אשר העריכו את שיעור האנדופתלמיטיס כ- 1.3 ל- 1000 ניתוחי ירוד. שעורי אנדופתלמיטיס בתקופה זו במרכזים שונים נעו בין 1 ל- 300 ניתוחי ירוד ועד לחוסר אירועים במשך תקופה של מספר שנים. השונות הרבה כל כך בין מרכזים שונים מצביעה על כל שהתבססות על מספר מרכזים או אזורים איננה משיגה ערכים מייצגים.

פורסמו גם השיעורים לשנה ממדגם של 5% של Medicare מ- 1994 עד 2001. עבודה זו הצביעה על גדילה שנתית בשיעור האנדופתלמיטיס בתקופה ההיא עד לשיא של 2.36 ל- 1000 ניתוחים בשנת 2000. שיעור זה היה דומה לתוצאות ממטא-אנליזה של 215 מאמרים. למרות שדגימה של 5% של מבוטחים Medicare מאפשרת קבלת מבט רחב של שיעור האנדופתלמיטיס ברמה הלאומית, היא איננה מאפשרת ניתוחים נוספים ברמות מקומיות יותר. לעומת זאת, המחקר הנוכחי המשתמש ב- 100 אחוזים מניתוחי הירוד של מבוטחי Medicare בארה”ב ב- 2003 ו- 2004 מאפשרים את ההזדמנות לבדות את הנתונים המעודכנים יותר ברמת המדינה כולה.

המחקר בוצע על ידי חוקרים מארה”ב ואוסטרליה, מ- Dana Center for Preventive Ophthalmology, Wilmer Eye Institute, The Johns Hopkins University School of Medicine, Baltimore, Maryland, מ- The George Institute for Global Health, University of Sydney, Sydney, Australia., מ- Department of Epidemiology and Prevention, Wake Forest School of  Medicine, Winston-Salem, North Carolina. ומה- Johns Hopkins University Bloomberg School of Public Health, Baltimore, Maryland..

ניתוחי הירוד זוהו לפי הקודים של Medicare ונוספו עליהם נתונים דמוגרפיים של המנותחים. חושבו נפחי הניתוחים השנתיים של המנתחים השונים. אנדופתלמיטיס אחר ניתוחי הוגדר כאנדופתלמיטיס שהתפתח תוך 42 ימים לאחר הניתוח. שיעורי האנדופתלמיטיס חושבו לפי מדינות וכן ברמה הלאומית. השתמשו ברגרסיות לוגיסטיות כדי להעריך את הקשר בין התפתחות אנדופתלמיטיס ופקטורים כמו מקום הניתוח והמנתח. התוצאים היו שיעורי אנדופתלמיטיס וגורמי הסיכון.

נמצאו 4006 מקרים עם חשד לאנדופתלמיטיס שהתפתח בעקבות 3,280,966 ניתוחי ירוד. שיעור האנדופתלמיטיס ברמה הלאומית ב- 2003 היה 1.33 ל- 1000 ניתוחים והוא ירד ל- 1.11 ל- 1000 ניתוחים ב- 2004. לגברים, זקנים יותר, שחורי עור ואמריקאים ילידים היה סיכון גבוה יותר לפתח אנדופתלמיטיס. לאחר התאמות נימצא שבניתוחים שבוצעו על ידי מנתחים בעלי נפח ניתוחים שנתי נמוך ועל ידי מנתחים פחות מנוסים, וכן ניתוחים שבוצעו ב- 2003 היו עם סיכון מוגבר לפתח אנדופתלמיטיס.

מסקנת המחברים היא ששיעורי האנדופתלמיטיס בארה”ב נמוכים יותר בהשוואה להערכות בעבר, אם כי גבוהים יותר בהשוואה למקומות אחרים בעולם, כמו שבדיה. משתנים הקשורים למטופל או לשיטה הניתוחית עשויים לתרום לשינויים בין מדינות שונות. גיל המנותח, מינו, מוצאו, וכן נפח הניתוחים שמבצע המנתח כמו גם ניסיונו הינם גורמי סיכון חשובים.

Keay L, Gower EW, Cassard SD, Tielsch JM, Schein OD:

Postcataract Surgery Endophthalmitis in the United States. Analysis of the Complete 2003 to 2004 Medicare Database of Cataract Surgeries.

Ophthalmology 2012;119:914922.