ניסיון טיפולי תרופתי חד-עייני המכונה באנגלית uniocular drug trial או monocular drug trial, הינו כלי חשוב בטיפול בגלאוקומה. הומלץ להשתמש בו כדי להעריך את תגובת החולה לטיפול תרופתי בגלאוקומה. בניסיון טיפולי כזה המטופל מקבל טיפול תרופתי רק בעין אחת לפרק זמן מתאים ואז מעריכים את השפעתו על ירידת הלחץ התוך עייני. אם מתרשמים מתגובה טובה בעין המטופלת יטופל החולה בסופו של דבר בתרופה זו בשתי עיניו. מקובל להניח שהתגובה בעין השניה תהיה דומה לזו של העין הראשונה שטופלה.

במחקר שפורסם בחודש שעבר נבדק אם בחולי גלאוקומה אכן הירידה בלחץ התוך עייני בעין השניה שטופלה באותה תרופה דומה לזו של העין שטופלה בה לראשונה. (1)

המחקר בוצע במחלקות העיניים של West Virginia University, Morgantown, West Virginia, University of Medicine and Dentistry of New Jersey, Newark, New Jersey ו- University of Arkansas for Medical Sciences, Little Rock, Arkansas.

במחקר השתתפו 52 חולים הסובלים מגלאוקומה בילטרלית. הם קיבלו טיפולים חד-עיניים בתרופות שונות לגלאוקומה, ולאחר מכן קיבלו אותו טיפול לעין השניה. הירידה בלחץ שנצפתה בעין הראשונה הושוותה לזו שנצפתה בעת מתן הטיפול לעין השניה כדי לקבוע אם קיימת התאמה בתוצאות הטיפוליות בין זוגות העיניים.

נמצאה ירידה ממוצעת של הלחץ התוך-עייני של 5.7 מ”מ כספית (סטיית תקן של 3.8 מ”מ כספית) בעין הראשונה בניסוי טיפולי חד-עייני, וירידת לחץ ממוצעת של 2.8 מ”מ כספית (סטיית תקן של 3.3 מ”מ כספית) בעין השניה בעת טיפול בילטרלי. בדיקות רגרסיה הצביעו על קורלציה דלה בין התגובות לטיפול של העין הראשונה ושל העין השניה. כדי להקטין במידת האפשר את ההשפעה הקונטרה-לטרלית של הטיפול בעין אחת, תת-קבוצה של 26 חולים טופלה בלטנופרוסט (אשר ידוע כחסר השפעה קונטרה-לטרלית או בעל השפעה קונטרה-לטרלית מועטה ביותר, בגלל מטבוליזם סיסטמי מהיר). גם בתת-קבוצה זו לא נמצא שיפור בקורלציה בין שתי העיניים בתגובה לטיפול.

המסקנה של החוקרים הינה שניסוי טיפולי חד-עייני בתרופות לגלאוקומה לא מנבא בצורה טובה את התגובה של העין השניה לאותן תרופות. אם לחולה גלאוקומה בשתי העיניים וצריך לטפל בשתיהן, אין הצדקה להנחה שהתגובה לטיפול תהיה שווה בשתי העיניים. למעשה יש צורך לבדוק את השפעת התרופה בכל עין בנפרד.