היפראופיה ואנאיזומטרופיה הינן גורמי סיכון להתפתחות אמבליופיה. מאידך לא בכל המקרים עם היפראופיה ואנאיזומטרופיה מתפתחת אמבליופיה. דיווח קודם הצביע על כך שבעיניים אמבליופיות שטח הדיסקה היה קטן מהנורמלי. חשבו, שמכיון שעיניים אמבליופיות הן לרוב עיניים היפראופיות עם אורך אקסיאלי קצר, השטח המוקטן של הדיסקות הינו פשוט אספקט נוסף של עיניים קטנות. היחס בין האורך האקסיאלי ושטח הדיסקה יהיה לכן קבוע בעיניים עם פרופורציות אנטומיות נורמליות, ללא תלות בהיתן מיופיות, אמטרופיות או היפראופיות.

המטרה של מחקר שבוצע על ידי חוקר מארה”ב, מ- College of Veterinary Medicine, Cornell University, Ithaca, New York היה לבדוק את הגודל היחסי של הדיסקה (היחס בין שטח הדיסקה והאורך האקסיאלי) באנשים היפראופיים עם אנאיזומטרופיה. (1)

המחקר היה רטרוספקובי Casecontrol והנתונים הופקו מתוצאות של בדיקות שיגרתיות של חולים היפראופיים עם אמבליופיה אנאיזומטרופית, אנשים עם אנאיזומטרופיה ללא אמבליופיה ואנשים עם עיניים נורמליות.

נבדק ההבדל בגודל היחסי של הדיסקה בין חמש קבוצות עיניים: עיניים נורמליות, עיניים קטנות של היפראופים בילטרליים אנאיזומטרופים ללא אמבליופיה, עיניים גדולות יותר של היפראופים בילטרליים אנאיזומטרופים ללא אמבליופיה, העין השניה שאיננה אמבליופית של עין אמבליופית כאשר שתי העיניים היפראופיות וקיימת אנאיזומטרופיה, והעין האמבליופית כאשר שתי העיניים היפראופיות וקיימת אנאיזומטרופיה.

במחקר נכללו תוצאות בדיקות של 927 חולים מהפרקטיקה הפרטית של המחבר. שטח הדיסקה נקבע לפי מצילומי דיסקה ומתמונות דיגיטליות של הדיסקה ונמדד באופן אובייקטיבי. ביומטר US או Zeiss IOL Master שימשו למדידת האורך האקסיאלי.

נמצא שהיחס בין האורך האקסיאלי לשטח הדיסקה בעיניים האמבליופיות (הקבוצה החמישית) היה גדול יותר בצורה משמעותית מיחס זה בכל יתר ארבע הקבוצות. הדבר מצביע על כך שבעיניים אמבליופיות יש דיסקות שהן קטנות בשטחן באופן מוחלט וגם כאשר משווים את שיטחן לאורך העין שטח הדיסקה שלהן קטן מזה של עיניים שאינן אמבליופיות.

המסקנה היא שייתכן שקיים בעיניים אמבליופיות אלה קיים פגם אורגני ולא פונקציונלי, אשר גרם להתפתחות האמבליופיה.