חוקרים רבים חושבים ש- exfoliation glaucoma הינה חמורה יותר מגלאוקומה פרימרית פתוחת זווית. במספר מחקרים, אם כי לא בכולם, נמצא שהלחץ התוך עייני ההתחלתי, בחולים עם גלאוקומה אקספוליאליבית היה גבוה יותר מאשר בחולים עם גלאוקומה פרימרית פתוחת זווית. בנוסף נמצא במחקר אחד שבחולים אלה ככל שהלחץ התוך עייני שלא היה מטופל, היה גבוה יותר, כך רב יותר היה האיבוד בשדה הראיה. מספר מאמרים הראו שבמהלך הזמן איבוד שדה הראיה והנזק לעצב הראיה היו מהירים יותר והיו מלווים בלחץ תוך עייני גבוה יותר מאשר בגלאוקומה פרימרית פתוחת זווית. כתוצאה מנתונים אלה חושבים חוקרים רבים שקשה יותר לטפל בגלאוקומה אקספוליאטיבית ובחולים אלה יש יותר כישלונות טיפוליים מאשר בגלאוקומה פרימרית פתוחת זווית. בתקופת מחקר ממושכת נמצא שרק ב- 8% מחולי גלאוקומה אקספוליאטיבית המחלה נעצרה עם בטא-בלוקרים לעומת 33% בקרב חולי גלאוקומה פרימרית פתוחת זווית. במהלך מעקב של בערך 10 שנים, 35% מחולי גלאוקומה אקספוליאטיבית נזקקו לניתוח טרבקולקטומיה בהשואה ל- 18% בקרב חולי גלאוקומה פרימרית פתוחת זווית. למרות כל הנתונים האלה קיים מעט מידע המתייחס לחולי גלאוקומה אקספוליאטיבית ותוצאות הטיפול בהם. מידע כזה הכרחי לצורך תכנון טיפול שימנע את התקדמות המחלה ואיבוד שדה הראיה.

במחקר רב-מרכזי נבדק באופן רטרוספקטיבי מצבם של חולי גלאוקומה אקספוליאטיבית עם מעקב של 5 שנים או יותר, כדי לקבוע את רמות הלחץ התוך-עייני שהיו כרוכות ביציבות או בהידרדרות של מראה עצב הראיה ושדה הראיה. (5)

המחקר בוצע במחלקות העיניים של AHEPA Hospital שבסלוניקי שביוון, שלSemmelweis University בבודפשט שבהונגריה, של האוניברסיטה של סן-פטרסבורג ברוסיה, של Hospital Oftalmologico International de Madrid במדריד שבספרד ובמחלקת העיניים של האוניברסיטה של דרום קרולינה בצרלסטון.

המטרה הייתה לבדוק את ההשפעה של הורדת הלחץ התוך עייני על ההתקדמות או היציבות של גלאוקומה אקספוליאטיבית לאורך זמן. במחקר נכללו הרישומים הרפואיים של 167 חולים עם מעקב של לפחות 5 שנים. 85 מהם היו עם מהלך יציב ו- 82 עם הידרדרות במצב לאחר מועד התחלת המעקב.

הלחץ הממוצע בקבוצה היציבה היה 18.1 מ”מ כספית עם סטיית תקן של 2.6 מ”מ כספית. בקבוצה שהידרדרה הלחץ הממוצע היה 20.1 מ”מ כספית עם סטיית תקן של 4.3 מ”מ כספית. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.

נצפתה הידרדרות במצבם של 28% מהחולים עם לחץ תוך עייני של 17 מ”מ כספית או נמוך יותר, 43% מהחולים עם לחץ תוך עייני של 18-19 מ”מ כספית, ובקרב החולים עם לחץ תוך עייני של 20 מ”מ כספית או גבוה יותר נצפתה הידרדרות ב- 70% מהם. בחולים עם הידרדרות המחלה היה נזק רב יותר לעצב הראיה בבדיקה הראשונית, שהיה משמעותי מבחינה סטטיסטית בהשוואה לחולים היציבים. בחולים עם המצב המידרדר היו יותר שינויים בתרופות שקיבלו והם עברו יותר ניתוחי טרבקולקטומיה במהלך המעקב.

תוצאות מחקר זה מצביעות על כך שהורדת הלחץ עוזרת בהאטת התקדמות גלאוקומה אקספוליאטיבית אך איננה מבטיחה את מניעת התקדמות הנזק הגלאוקומטוטי.