סוגיה מרתקת בתלמוד דנה בנושא זה. וכי התלמוד עוסק ברפואה או בהלכה ? התשובה היא כי הנושא חשוב מבחינה הלכתית. מהרגע שתינוק מכיר את אמו אסור להעביר אותו למיניקת, כי תינוק המכיר את אמו יסרב לינוק מאישה אחרת, ואם מנסים להעביר אותו למיניקת,  הרי הוא יכול להגיע לידי סכנה, רחמנא ליצלן.

בתלמוד הירושלמי ( פרק ה’ הלכה ד’) הדיון בעיקר בין רב ושמואל. רב ושמואל היו מהדור הראשון של אמוראים בבבל וכל אחד היה ראש   ישיבה חשובה. שמואל כידוע  היה שמואל הרופא. רב היה בדעה  שתינוק  מזהה את אמו  בגיל שלושה חודשים. שמואל היה  מהפכן. הוא קבע  כי תינוק מזהה את אמו ביום השלישי לחייו. כאשר שמואל הרגיש את תדהמת הרבנים שישבו מסביבו,  הוא הוסיף “ואני גם זוכר את המיילדת שיילדה אותי”. כעת נראה לי כי החכמים שישבו מסביבו היו בטוחים ששמואל מתלוצץ על חשבונם והם ענו לו בסגנון דומה. רבי יהושוע בן לוי ענה, “ואני זוכר את המוהל שמהל אותי”. ורבי יוחנן ענה: “זוכר אני את הנשים שבאו לעזרת אמי בשעת הלידה”. יש לציין כי אמו של רבי יוחנן נפטרה בשעת הלידה. 

כדי לברר מה מקובל בנידון היום , פניתי אל פרופ’ ארתור אידלמן . אידלמן חקר את הנושא שנים רבות. תשובתו הייתה   שחייבים להגדיר את  המושג “התינוק מכיר”. מכיר מה? קולה של  אמו תינוק יידע להכיר ביומו הראשון, טעם וריח חלב אמו התינוק מכיר בגיל שלושה ימים, אך את מראה אמו התינוק יזהה רק כעבור שבועיים.

אם כך הדבר, דעתו של שמואל הייתה קרובה למה שמקובל היום.