התערבות כלילית מילעורית בחולים עם מחלה ממארת ואוטם לבבי חד לוותה בסיכון נמוך יותר לסיבוכים ותמותה באשפוז, כמו גם בשיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שנה אחת, בהשוואה לאלו שסירבו להתערבות כלילית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Frontiers in Cardiovascular Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלות ממאירות ומחלת לב איסכמית הם שני הגורמים המובילים לתמותה. הטיפול הטוב ביותר בחולים עם אוטם לבבי חד וממאירות מהווה אתגר לא פשוט ומטרתם במחקר הנוכחי הייתה לבחון את שיעור הסיבוכים באשפוז ולאחר שנה אחת בחולי סרטן לאחר התערבות כלילית מילעורית לטיפול באוטם לבבי חד.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי נערך במרכז רפואי יחיד וכלל חולי סרטן שאושפזו בתמונה של אוטם לבבי חד ושוחררו בין ינואר 2015 ועד יוני 2020. התוצאים שנבחנו כללו את שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת ואת שיעורי היארעות סיבוכים באשפוז, כולל הפרעות קצב לב, אי-ספיקת לב, דימום מג’ורי, אירוע מוחי ותמותה מכל-סיבה.
מדגם המחקר כלל 119 חולים, מהם 68 (57.1%) עברו התערבות כלילית מילעורית ו-51 (42.9%) לא עברו התערבות כלילית.
בקרב חולים לאחר התערבות כלילית תועדו שיעורי היארעות נמוכים יותר של הפרעות קצב לב (22.1% לעומת 39.2%, p=0.042), אירועי דמם מג’ורי (2.9% לעומת 15.7%, P=0.013) ותמותה באשפוז (1.5% לעומת 11.8%, p=0.019), בהשוואה לאלו שלא השלימו התערבות כלילית.
לאחר שנה אחת, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו נמוכים יותר בקרב אלו שהשלימו התערבות כלילית מילעורית, בהשוואה לאלו שלא השלימו התערבות זו (p<0.001).
מניתוח רב-משתני עלה כי התערבות כלילית מילעורית הינה גורם מנבא מגן (יחס סיכון מתוקן של 0.503, p=0.045) בקרב חולים עם מחלה ממארת ואבחנה של אוטם לבבי חד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהשלמת התערבות כלילית מילעורית לשיפור הפרוגנוזה של קבוצה נבחרת זו של חולים.
Front Cardiovasc Med. 2023 Feb 7
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!