הפתולוגיה נועדה לאבחן מחלות באמצעות בדיקה של רקמות המטופל. טכניקות חדשניות כמו פתולוגיה דיגיטאלית ובעתיד שימוש בבינה מלאכותית מסייעות בידיו של הפתולוג לזהות ולאבחן את מחלות הסרטן בצורה יעילה ומדויקת יותר

פתולוגיה דיגיטלית – מערכת חדשנית ופורצת דרך הוטמעה בימים אלה במכון לפתולוגיה באיכילוב. פתולוגיה דיגיטלית היא תחום חדש ומרתק שתופס תאוצה בארץ ובעולם. כיום האבחנה ניתנת בעיקר ע”י בחינה מיקרוסקופית של סלייד רקמה, אולם ישנה אפשרות לסרוק את סלייד הרקמה ברזולוציה ובהגדלה גבוהה ולהעבירו לפורמט דיגיטלי. את התמונה הדיגיטלית ניתן לבחון על מסך המחשב וכן ניתן להתייעץ לגבי האבחנה עם רופאים ממקומות מרוחקים וכל זאת בלחיצת כפתור, ללא צורך בשליחת הדגימה עצמה.

ואכן, לאחרונה הוכנסה לשימוש במכון לפתולוגיה באיכילוב המערכת של פתולוגיה דיגיטלית של חברת פיליפס, היחידה בעלת אישור של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לביצוע אבחנות ראשוניות למטופלים. המערכת שנקלטה כוללת שני מכשירים בעלי יכולת לסריקה של 300 סליידים כל אחד. יתרון נוסף של מערכת זו הוא היכולת לזהות את פרטי הסלייד באופן אוטומטי לפי קריאת ברקוד. יכולת זו מגבירה את הבטיחות בזיהוי הדגימה ושיוכה למטופל, וכן חוסכת זמן יקר שדרוש היום לסידור הדגימות באופן ידני.

קיים פוטנציאל עתידי גדול מאוד לתחום של הפתולוגיה הדיגיטלית. כבר היום קיימים כלים המאפשרים לבצע אנאליזה כמותית בעזרת המחשב באופן מדויק יותר מאשר אומדן לפי העין. לדוגמה, במגוון רחב של גידולים, חומרת הגידול נקבעת לפי מידת השגשוג שלו (כמה מתוך תאי הגידול נמצאים בתהליך של חלוקה), ויש לכך השלכות טיפוליות. מחקרים הראו שלעיתים קרובות קיימת מידה רבה של אי-הסכמה בין רופאים שונים בהערכת השגשוג בעוד שלמערכת ממוחשבת היכולת לכמת מדד זה בצורה מדויקת יותר. בנוסף, יכולות הסריקה ברזולוציה גבוהה של המערכת בשילוב עם טכנולוגיות מתקדמות של עיבוד תמונה ובינה מלאכותית יאפשרו למצות מדגימות הפתולוגיה ידע רב בעל חשיבות.  ארכיון דיגיטלי של עשרות אלפי דגימות ממגוון רחב של מחלות, המלוות במידע על תוצאות האבחון הרקמתי שניתן לכל דגימה יהוו כלי רב עוצמה לפיתוחם של כלים לשיפור האבחנה. כלים מסוג זה יוכלו, לדוגמה, להכווין את הפתולוג לאזורים חשודים הדורשים התייחסות מעמיקה יותר וכך ישפרו את איכות ומהירות האבחנה.   

על פתולוגיה:

כאמור, כשאנשים שומעים את המילים “המכון לפתולוגיה”,  האסוציאציה הראשונה שעולה בראשם היא של נתיחות לאחר המוות, אולם למעשה מרבית הפתולוגים בארץ כלל לא עוסקים בפעילות זו. עבודתו העיקרית של הפתולוג היא אבחון של מחלות באמצעות בדיקה של רקמות המטופל. למעשה, כל פיסת רקמה שניטלת ממטופל נשלחת לבדיקה פתולוגית, בין אם מדובר בדגימות קטנות כמו בניקור שד, בדיקה אנדוסקופית או הסרת נגע עורי, ובין אם מדובר בתכשיר רקמה גדול יותר שהוסר במסגרת ניתוח. במכון לפתולוגיה, בשלב הראשון, מתבצע תיאור של הרקמה, ובמקרה של תכשיר ניתוחי גדול נלקחות ממנו פיסות רקמה מאזורים הרלבנטיים לאבחנה ולהחלטה הטיפולית. בהמשך מתבצע תהליך מורכב של שימור, קיבוע ועיבוד הרקמה, וזאת כדי להכינה לבדיקה מיקרוסקופית. חתך דק של הרקמה נצבע ונבחן תחת המיקרוסקופ. תפקידו של הפתולוג הוא לקבוע מהי המחלה ברקמה, לדוגמה האם מדובר על תהליך דלקתי או גידולי? האם הגידול שפיר או ממאיר? מה מאפייניו של הגידול? לעיתים מספיקה הבדיקה המיקרוסקופית כדי להגיע לאבחנה הסופית. במקרים מורכבים יותר ישנן שיטות מתקדמות אשר יכולות לסייע לפתולוג להגיע לאבחנה הנכונה. השיטות העיקריות בהן משתמשים בעבודה היומיומית מתבססות על זיהוי של ביטוי חלבונים ברקמה ובדיקות לנוכחות מוטציות ב-DNA. שתי הטכניקות יכולות לסייע באיתור הטיפול התרופתי המתאים ביותר למחלה, מה שנקרא – רפואה מותאמת אישית.