תחת הלחץ להפחתת מרשמים לטיפול באופיואידים וכאשר חלק מהמומחים מתעקשים כי תרופות אלו אינן יעילות בטווח הארוך להקלה על כאב כרוני, רופאים מסתייגים יותר ויותר ממתן טיפול זה. עם זאת, לפחות לפי מומחה אחד, שפירט את משנתו במאמר מערכת שפורסם בכתב העת JAMA, העדויות תומכות בטיפול זה בחולים מסוימים הסובלים מכאב.

ברקע למאמר מסבירים הכותבים כי מרבית האיגודים המקצועיים ממליצים על טיפול באופיואידים כטיפול קו-שני או שלישי. ה-International Association for the Study of Pain Neuropathic Special Interest Group ממליץ על טיפול זה כקו-ראשון בנסיבות מסוימות.

הנחיות קליניות משנת 2009 מטעם ה-American Pain Society/American Academy of Pain Medicine בנושא טיפול ארוך-טווח באופיואידים להקלה על כאב שאינו על-רקע ממאירות, התמקדו בבחירת החולים, ריבוד סיכונים, הסכמה מדעת, תכניות טיפול באופיואידים ומעקב.

הנחיות מטעם ה-CDC גם שמו דגש על חשיבות הערכת הסיכונים והתייחסות לנזקי אופיואידים, כמו גם בדיקות שתן לאופיואידים. ההנחיות נועדו לרופאים ראשוניים, אך עשויים לסייע בהנחיית הטיפול לכלל הרופאים. למרות שהנחיות ה-CDC תומכות בטיפול ארוך-טווח באופיואידים, במאמר המערכת טוענים המומחים כי ישנן לא מעט בעיות עם הרקע שתואר בהנחיות.

בתגובה לטענת ה-CDC כי אין מחקרים אקראיים ומבוקרי-פלסבו במשך 52 שבועות ומעלה, ולכן לא ניתן לקבוע אם תכשירים אלו מועילים בטווח הארוך, הכותבים טוענים כי איזה חולה היה מסכים לקחת חלק במחקר בו עשוי לקבל טיפול דמה לאורך 52 שבועות. הכותבים גם ציינו כי אין מחקרים במשך דומה להערכת טיפולים אחרים לכאב, וכי אף אחד מהטיפולים הזמינים לכאב כיום לא אושר על-בסיס דרישה זו.

לדברי המומחים, חייבים לקחת בחשבון הבדלים פרטניים בין חולים בקביעת גישת הטיפול. על רופאים להתבסס על שיקול דעת קליני ועל הניסיון שלהם, כמו גם על הכרת תוצאות המחקרים הזמינים בנושא, בקבלת ההחלטה אודות אופן הטיפול בחולה נתון.

עם זאת, הכותבים מוסיפים כי למרות שהעדויות תמכות בתועלת של אופיואידים בחלק מהחולים, ישנן גם בעיות עם טיפול זה. הסיכונים הקשורים בטיפול באופיואידים כוללים טשטוש/בלבול, בחילות, עצירות, דיכוי נשימתי, תמותה, דום נשימה בשינה, תלות גופנית, התמכרות, היפוגונאדיזם והחמרת כאב. בנוסף, קיים הסיכון לשימוש לרעה בתרופות מאחר ומשככי כאבים אופיואידים הינם בין התכשירים הנפוצים לשימוש לרעה.

היקף מקרי התמותה עקב מינון-יתר של משככי כאבים הנמכרים עם מרשם רופא עלה ל-16,651 בשנת 2010 עליה של כמעט פי ארבע משנת 1999. עם זאת, כותב המאמר מוטרד מהתפיסה הרווחת לפיה אופיואידים הינם הגורם העיקרי בבסיס מקרי תמותה משנית למינון יתר וקורא להפסיק להיתלות בכך, מאחר והחולים עשויים ליהנות מטיפול זה. הוא מציע להשלים בדיקות סקר באמצעות כלי תקף להערכת הסיכון בטרם מתן אופיואידים, כאשר המטרה היא לאזן בין הגישה לתרופות להקלה על כאב ובין מניעת שימוש לרעה בתכשירים אלו.

נקודה אחרונה נוגעת לתכנית יציאה מטיפול באופיואידים במקרים בהם אין תועלת משכנעת לטיפול למרות התאמת המינון, ניהול תופעות הלוואי והחלפת אופיואידים; סבילות נמוכה למינוני הטיפול; בעיות היענות או מחלות רקע.

מתוך הכנס השנתי ה-28 מטעם ה-AIPM

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

בארצות הברית, ההתמכרות לאופיואידים נראית כמגיפה של ממש, כאשר אפילו הנשיא טראמפ הכריז עליה לאחרונה כאויב הציבור מספר 1. בארץ נראה שהמצב שונה, אבל כידוע, כמעט כל דבר שקורה בארה”ב מגיע לאחר זמן מה גם לארץ..