השמנה מרכזית בנבדקים בעלי משקל תקין מלווה בסיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לעודף-משקל או השמנת-יתר וללא עודף שומן בטני, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Annals of Internal Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הקשר בין השמנה מרכזית ובין הישרדות במבוגרים עם מדד מסת גוף תקין, אינו מובן היטב. מטרתם הייתה לבחון את הקשר בין הסיכון לתמותה מכל-סיבה ותמותה קרדיווסקולארית ובין השמנה מרכזית ומדד מסת גוף תקין.
מדגם המחקר כלל כ-15,000 מבוגרים, בגילאי 18-90 שנים (52.3% נשים), כאשר מודל סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין דפוס השמנה, כפי שהוגדר לפי מדד מסת הגוף ויחס היקף-מותניים לירך, ובין הסיכון לתמותה מכל-סיבה ותמותה קרדיווסקולארית, לאחר תקנון לערפלנים.
במשתתפים בעלי משקל תקין והשמנה מרכזית תועדו שיעורי ההישרדות הגרועים ביותר בטווח הארוך. לדוגמא, בגבר עם מדד מסת גוף תקין של 22 ק”ג למטר בריבוע והשמנה מרכזית תועד סיכון תמותה גבוה יותר, בהשוואה לגבר עם מדד מסת גוף דומה ללא השמנה מרכזית (יחס סיכון של 1.87), ובגבר זה הסיכון לתמותה היה גבוה כפליים באלו שהוגדרו כבעלי עודף-משקל או השמנת-יתר לפי קטגורית מדד מסת הגוף בלבד (יחס סיכון של 2.24 ו-2.42, בהתאמה). בנשים בעלות משקל תקין והשמנה מרכזית תועד סיכון תמותה גבוה יותר, בהשוואה לאלו עם מדד מסת גוף דומה וללא השמנה מרכזית (יחס סיכון של 1.48) ואלו שהוגדרו כשמנות לפי קטגוריית מדד מסת הגוף בלבד (יחס סיכון של 1.32).
לאחר תקנון לגיל ומדד מסת גוף, שיעורי ההישרדות היו נמוכים יותר באופן עקבי באלו עם השמנה מרכזית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי השמנה מרכזית עם משקל גוף תקין, כמוגדר לפי יחס היקף מותניים וירך, מלווה בשיעורי תמותה גבוהים יותר בהשוואה להשמנת-יתר על-פי סיווג מדד מסת הגוף בלבד, בפרט בהעדר פיזור שומן מרכזי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!