הזנחה רגשית בילדות הינה גורם סיכון אפשרי לאוטם מוחי, כך עולה מתוצאות מחקר תצפיתי חדש, שפורסמו בכתב העת Neurology.
החוקרים מצאו כי הסבירות לאוטם מוחי כרוני הייתה גבוהה כמעט פי שלוש באלו שחוו הזנחה רגשית משמעותית בילדות, בהשוואה לאלו עם הזנחה רגשית מעטה. הממצאים מהווים אינדיקציה נוספת לחשיבות אהבה והזנה בשלב מוקדם במהלך החיים על המצב הבריאותי לאורך החיים.
מדגם המחקר כלל 1040 מבוגרים בגילאי 55 ומעלה, שהשלימו שאלונים מובנים להערכת חוויות שליליות במהלך תקופת הילדות. במהלך מעקב ממוצע של 3.5 שנים, 257 משתתפים הלכו לעולם; 192 מהם עברו בדיקות נוירו-פתולוגיות, וקבוצה זו היוותה את הבסיס לסקירה. הגיל הממוצע בעת התמותה עמד על 88.5 שנים.
בבדיקות נוירו-פתולוגיות, ב-103 נבדקים (53.7%) לא נמצאה עדות לאוטמים מוחיים כרוניים, ב-42 (21.9%) זוהה אוטם יחיד וב-47 (24.5%) זוהו שני אוטמים מוחיים, או יותר. החוקרים לא מצאו קשר בין אוטם מוחי כרוני ובין הגיל בעת התמותה, רמת השכלה או מין הנבדקים.
מהסקירה הראשונה שתוקנה לגיל, מין ורמת השכלה, החוקרים מצאו קשר בין חוויות שליליות במהלך תקופת הילדות ובין סבירות גבוהה יותר לאוטמים מוחיים כרוניים (יחס סיכויים של 1.10). בממוצע, הסבירות לאוטם מוחי הייתה גבוהה פי 2.20 באלו שדיווחו על חוויות שליליות משמעותיות במהלך הילדות (אחוזון 75), בהשוואה לאלו שדיווחו על חוויות שליליות ברמה נמוכה (אחוזון 25).
כאשר החוקרים בחנו את המדדים באופן נפרד, הם מצאו קשר בולט בין הזנחה רגשית ובין סיכון מוגבר לאוטם מוחי, אך לא זיהו קשר עם יתר המדדים (כולל הפחדה הורית, אלימות משפחתית, מהפכה משפחתית וקשיים כלכליים).
הזנחה רגשית משמעותית (אחוזון 75) לוותה בעליה של פי 2.83 בסיכויים לאוטם, בהשוואה להזנחה בדרגה נמוכה (אחוזון 25).
החוקרים כותבים כי המנגנון הביולוגי העומד בבסיס הקשר בין הזנחה רגשית בגיל צעיר ובין אוטם מוחי בגיל מאוחר יותר , עדיין אינו ברור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!