4006 חולים נכללו במחקר, 2009 מהם עברו ל-anastrozole ו-1997 המשיכו לקבל tamoxifen. הבדלים משמעותיים בין האוכלוסיות בשלושת המחקרים כללו פחות חולים באופן משמעותי עם נאדיות שליליות במחקר ITA (פחות מ-1%) בהשוואה ל-74% ו-75% במחקרי ARNO ו-ABCSG, בהתאמה, וללא מחלה בשלב 3 במחקר ABCSG.
במעקב ממוצע של 30 חודשים, החולים שעברו ל-anastrozole סבלו פחות מאירועים חוזרים לעומת אלו שקיבלו tamoxifen (כ-4.6% לעומת 9%) ועלייה משמעותית בזמן החזרה (יחסי סיכון 0.55, P < .0001), כמו גם עלייה משמעותית בהישרדות ללא מחלה (0.59, P = .001). שיפור משמעותי בהישרדות כללית היה גם בקבוצת anastrozole (יחסי סיכון 0.71; P = .038).
התוצאות מראות כי היתרון בהישרדות ללא מחלה מתורגם גם ליתרון בהישרדות הכוללת, וזוהי הפעם הראשונה שהודגמו יתרונות ההישרדות, או במילים אחרות – עלייה בתוחלת החיים הכוללת של המטופלות ב-.anastrozole בהשוואה לטמוקסיפן.
ד”ר ג’ונס ציין כי חוקרים רבים תהו לגבי המתודולוגיה של המחקר. בתגובה צייו ד”ר ג’ונאט כי רמת המשמעותיות הסטטיסטית תקפה.
כמו כן לקח ד”ר ג’ונאט בחשבון כי רק מחקר בגודל בינוני, ARNO 95, שכלל 979 חולים, הראה שיפור משמעותי בהישרדות הכוללת (יחסי סיכון 0.48; P = .026).
28th Annual SABCS: Abstract 18. Presented Dec. 9, 2005








תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!