ממצאים שהוצגו בועידה הבינלאומית של ה-American Association for Cancer Research מעידים כי שימוש ארוך טווח ב-L-thyroxin כאינדיקטור לתת-פעילות של בלוטת התריס, עשוי להפחית את הסיכון ללקות בסרטן במעי הגס בשיעור של עד 50%.
אחד החוקרים, ד”ר רנרט מקופ”ח כללית בישראל, מסביר בראיון כי קשר בין תת-פעילות של בלוטת התריס ובין סרטן המעי הגס מעולם לא תואר בעבר. הוא מוסיף כי תת-פעילות של בלוטת התריס קשורה לסיכון מוגבר לסרטן שד ואילו כאן מדובר בשימוש בתרופה לטיפול בתת-הפעילות המפחיתה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס.
אולם, הוא מציין, מדובר באותו מקרה של מתן טיפול הורמונלי חלופי – עליה בסיכון ללקות בסרטן שד וירידה בסיכון לחלות בסרטן המעי הגס.
החוקרים התאימו 2102 חולות שאובחנו בסרטן המעי הגס בצפון הארץ בין השנים 1998-2004 למספר דומה של נבדקות ביקורת בריאות.
אנליזת נתונים הראתה כי שימוש ב-L-thyroxin לאורך תקופה של 5 שנים ומעלה מפחיתה באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס. ד”ר רנרט מסביר כי ההשפעות דרמטיות למדי וכי הסיכון פחת בשיעור של כ-50%.
הוא מוסף כי השימוש ב-L-thyroxin שמר על השפעתו המגוננת מפני סרטן המעי הגס גם לאחר התאמה לשימוש באספירין, לשימוש בסטטינים, למידת הפעילות הגופנית, להיסטוריה המשפחתית ולתזונה. הוא מדגיש כי לא ברור האם ההשפעה המגוננתעולה מתת-פעילות בלוטת התריס או מהשימוש ב-L-thyroxin לטיפול בה.
ד”ר רנרט אומר כי יש לחזור למחקר בבעלי-חיים בכדי לנסות להבין סוגיה זו. הוא משער כי מדובר בהשפעה של התרופה ולא של תת-פעילות בלוטת התריס.
החוקרים מסבירים כי ממצאים מעבדתיים מעידים כי הורמון התירואיד (T3) מדכא אקטיבציה של cyclin D1 promotor על-ידי beta catenin, החשובה במסלול סיגנלי ה-Wnt במעי הגס. הם מוסיפים כי תת-הפעילות שלבלוטת התריס מוכרת בקשר שלה לשיבוש התנועתיות וזמן המעבר במעי הגס, דבר שעלול להקשר לסיכון לחלות בסרטן המעי הגס.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!