חוקרים דנים מדווחים כי בטווח הארוך, עלולים שינויים בפעילות הטסטוסטרון בגופם של חולים ששרדו לאחר שחלו בסרטן האשכים להשתתף בהתפתחות הסינדרום המטבולי. החוקרים מציינים כי חולים אלה מצויים בסיכון גבוה להתרחשות ארועי לב במהלך 10 שנים ואף יותר לאחר קבלת הטיפולים הכמותרפיים וכי יתכן שהסינדרום המטבולי הוא גורם עיקרי בהגברת סיכון זה.
אחד החוקרים, ד”ר Gietema, אור בראיון כי נראה שהופעת הסינדרום המטבולי לאחר החלמה מסרטן האשכים קשורה לפגיעה תת-קלינית בתיפקוד הגונדות. הוא מסביר כי נראה שחשוב לבצע בחולים אלה שהחלימו לאחר קבלת טיפולי כמותרפיה בדיקות על בסיס קבוע לגילוי הופעתם של גורמי סיכון קרדיווסקולרים ולטפל בגורמי הסיכון בעת הופעתם.
החוקרים בחנו את הקשר בין הסינדרום המטבולי לבין הורמוני הגונדות, האדרנל, ובלוטת התריס בקרב 86 חולי סרטן אשכים ששרדו לטווח ארוך לאחר שטופלו באמצעות כריתת אשך וכמותרפיה המבוססת על cisplatin. בנוסף נבדקו 44 גברים שסבלו מסרטן אשכים בשלב I וטופלו באמצעות כריתת אשך בלבד ו-47 נבדקי ביקורת בריאים בני אותם גילאים.
תיפקודם האנדוקריני של הגונדות נמצא לקוי בכל הגברים שסבלו מסרטן האשכים. רמות ה-LH היו גבוהות מהתקין בשתי קבוצות החולים, ואילו רמות הטסטוסטרון הכללי והטסטוסטרון החופשי נמצאו ירידות בחולים שעברו טיפול כמותרפי בלבד. ייצור הורמוני בלוטת התריס והאדרנל נמצא תקין בקרב כל נבדקי המחקר.
22 מהחולים שטופלו באמצעות כמותרפיה (26%) סבלו מהסינדרום המטבולי. בחולים אלה נמצאו ערכי BMI גבוהים יותר לפני תחילת הטיפול, עליה גדולה יותר בערכי ה-BMI במהלך תקופת המעקב הממצועת שארכה 7 שנים, רמות נמוכות יותר של טסטוסטרון, והפרשה גבוהה יותר של cortisol metabolite בשתן, בהשוואה לגברים שבהם לא נמצא הסינדרום המטבולי.
החוקרים מציינים כי השפעת הסינדרום המטבולי עלולה להתבטא יותר בחולים ששרדו לאחר סרטן האשכים, שתהליכי הפיברינוליזה מואטים בהם ומופיעה בהם שכיחות גבוהה של מיקרו-אלבומניה.
הם מסכמים כי יש לבחון את יתרונות ההתערבות הפרמקולוגית, באמצעות מתן טסטוסטרון או שימוש בתרופות המעלות את הרגישות לאינסולין כגישה ישירה לטיפול בסינדרום המטבולי במחקר אקראי ומבוקר.
J Clin Oncol 2005;23:3718-3725.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!