מניתוח משני של ממצאי מחקר MR CLEAN-LATE עולה כי נפחי פנומברה השפיעו משמעותית על היעילות של טיפול אנדווסקולארי בחולים עם אירוע מוחי בחלון זמנים מאוחר, עם תועלת רבה יותר באלו עם נפחי פנומברה של 120 מ”ל ומעלה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.

בניתוח פוסט-הוק זה נכללו חולים עם חסימת כלי דם גדול בסירקולציה הקדמית וזרימה קולטרלית בבדיקת CT Angiography בחלון זמנים מאוחר לאחר אירוע מוחי (6-24 שעות לאחר הופעת תסמינים או פעם אחרונה בה המטופל היה במצב טוב). מדגם המחקר כלל 313 חולים (גיל חציוני של 73 שנים, 50% גברים) אשר חולקו באקראי לקבלת טיפול אנדווסקולארי עם הטיפול התרופתי הטוב ביותר (145 חולים) או לקבלת הטיפול התרופתי הטוב ביותר בלבד (168 חולים).

המצב התפקודי נבחן לאחר 90 ימים באמצעות מדד mRS (או Modified Rankin Scale).

החוקרים בחנו את יעילות הטיפול בתתי-קבוצות על-בסיס נפחי הליבה, נפחי פנומברה ויחס חוסר-התאמה, עם תקנון למשתנים פרוגנוסטיים כולל גיל, מדד mRS לפני אירוע מוחי ומדד NIHSS התחלתי.

ההשפעה של הטיפול השתנתה משמעותית לפי נפח פנומברה (p<0.001), כאשר התועלת הגדולה ביותר תוארה בחולים עם נפח פנומברה של 120 מ”ל ומעלה (יחס סיכויים מתוקן של 6.89, רווח בר-סמך 95% של 2.96-16.04) והתועלת הפחותה ביותר תוארה באלו עם נפח של עד 72 מ”ל (יחס סיכויים מתוקן של 0.49, רווח בר-סמך 95% של 0.22-1.08).

נפחי הליבה ויחסי חוסר התאמה לא השפיעו על תוצאות טיפול אנדווסקולארי על התוצאות התפקודיות לאחר 90 ימים.

נפחי ליבה גדולים יותר נקשרו עם סיכון מוגר להתקדמות קלינית של אירוע מוחי (יחס סיכויים מתוקן של 1.16 לכל 10 מ”ל, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.33) ועליה בנפח האוטם. עוד זוהה קשר הפוך בין יחסי חוסר התאמה ובין נפח האוטם.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי לאחר בחירה על-בסיס זרימה קולטרלית, נפחי ליבה ויחס חוסר-התאמה אינם מספקים מידע חשוב בבחירת החולים; עם זאת, גודל הפנומברה עשוי להשפיע על תוצאות טיפול אנדווסקולארי עם מגמה המצביעה על נזק אפשרי בחולים עם נפחי פנומברה הקטנים ביותר.

JAMA Neurol, May 5, 2025

לידיעה במדסקייפ