ממחקר חדש עולה כי Methylphenidate, הניתן בתמיסה אוסמוטית, אחת ליום, הינו בעל פוטנציאל נמוך יותר לשימוש לרעה, בהשוואה ל- Methylphenidate בשחרור-מהיר.
Methylphenidate משמש לטיפול בהפרעות ADHD (Attention-Deficit Hyperactivity Disorder), החוקרים רצו להשוות בין פוטנציאל השימוש לרעה במתן התרופה בשחרור-מהיר לעומת שחרור-מבוקר. במחקר השתתפו 12 מתנדבים בוגרים, שמעולם לא אובחנו עם ADHD או הפרעה פסיכיאטרית או נוירולוגית.
בדיקת PET , המודדת את חסימת הטרנספורטר לדופמין, שימשה את החוקרים לעקוב אחר השפעת מתן טבליות במינון 90 מ”ג של Methylphenidate בשחרור-מבוקר. התוצאות הראו כי מינון 90 מ”ג של Methylphenidate במינון מבוקר הביא להשפעה דומה לזו של 40 מ”ג Methylphenidate בשחרור-מהיר, אך בקצב הרבה יותר איטי.
למרות ששתי הפורמולות הביאו לריכוזים דומים בפלזמה, Methylphenidate בשחרור-מבוקר דרש זמן ארוך יותר להשגת רמות שיא בדם ובמוח, ולחסום את הטרנספורטר לדופמין במוח.
יתרה מזאת, בניגוד ל- Methylphenidate בשחרור-מיידי, שחרור מבוקר לא הביא לתחושות סובייקטיביות (Detection/Likeability).
מהממצאים עולה כי פוטנציאל השימוש לרעה של Methylphenidate מושפע מאוד מקצב המתן שלו, ולא רק מריכוזו בפלזמה או תפיסת הטרנספורטרים לדופמין במוח.
החוקרים מוסיפים כי התוצאות מסייעות בהבנת ההשפעות המרכזיות של Methylphenidate באדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!