בשעות אלה ממש, אמורה ועדת סל הבריאות להודיע על המלצותיה באשר להכללה של תרופות וטכנולוגיות בסל הבריאות 2006.

ע”פ הידוע בעוד שהתקציב המיועד להכללה הוא של כ-164 מיל’ ש”ח, הסף המינימלי שחברי הועדה סבורים שיכול לתת מענה סביר לצרכים הוא של כ-400 מיל’ ש”ח.

בכתבה ב-YNET מה-9/3 של מיטל יסעור  בית אור, טוענת הכתבת כי ע”פ הדלפות מועדת הסל,  הועדה, למרות שדיוניה טרם הסתיימו, כבר גיבשה רשימה של כ-30 תרופות וטכנולוגיות שעלות הכללתן הכספית מסתכמת בכ-400 מיל’ ש”ח. חלק מחברי הועדה טענו שאם לא יורחב תקציב הרחבת הסל לסד”ג של 400 מיל’ ש”ח – הם יתפטרו מהועדה.

אחת התרופות הבולטות ברשימה הנ”ל היא הרצפטין, לטיפול בסרטן השד עם הערכת תקציב של 123 מיל’ ש”ח, ע”פ הכתבה. הרצפטין כבר נכללת בסל הבריאות, כפי שניתן לראות בקישור זה. ההכללה הזו בסל, משנת 2000, זכתה כזכור לביקורות בדיעבד, כיוון שהסתכמה בזמנו בכמה עשרות מיליוני ש”ח אשר נגסו בחלק משמעותי מאוד מתקציב הסל. ההכללה של הרצפטין בשנת 2000 העלתה שאלות קשות הנוגעות לקביעת סדרי עדיפויות של הועדה ועל ההגיון של השקעה של עשרות אלפי ש”ח במטופלת לצורך העלאת תוחלת חיים בחודשים ספורים, על חשבון חולים אחרים שבאותו סכום ניתן לשפר את תוחלת ואיכות חייהם באופן משמעותי יותר.

והנה שוב, ההרצפטין “מככבת” גם ברשימה זו. הפעם מדובר על התוויה של טיפול בשלב המוקדם של סרטן השד, כשמספר החולות, ע”פ הכתבה הוא 585 . בראיון שקיימנו עם פרופ’ תמר פרץ בנושא של סוגיות וחידושים בסרטן השד התייחסה בין היתר פרופ’ פרץ למחקר האחרון שהיווה את הבסיס הקליני לגישת הטיפול בשלב המוקדם של סרטן השד (מתן של הרצפטין כטיפול מונע יחד עם כימותרפיה לאחר ניתוח כאשר למטופלת אין למעשה גידול פעיל בשלב זה) . מחקר זה אף דווח אצלנו בדצמבר האחרון ואף הוזכר בדיווחים נוספים.  אבל, יש לציין שההתוויה הנוכחית של הטיפול בהרצפטין בסרטן השד (ההתוויה עצמה – ולאוו דווקא הההתוייה המאושרת במסגרת סל הבריאות) עדיין לא שונתה במשרד הבריאות וההרצפטין עדיין מיועד לסרטן שד גרורתי, ולא כטיפול המניעתי הנ”ל.  

ההנחיות להגשת הבקשות לסל הבריאות מגדירות כי לא יתקיים דיון בתרופה/טכנולוגיה (והתוייה)  שאינה רשומה ומאושרת בסל הבריאות. במקרה של הרצפטין נראה שיש חריגה מהכלל הזה, כנראה על רקע התוצאות הדרמטיות של של אותו מחקר. עדיין כמובן צריך לשאול – מדוע מתקיים דיון שהוא למעשה כלכלי/תקציבי/רפואי בהתוויה שטרם אושרה מבחינה רפואית ? לו היה מדובר בעלות כוללת שנתית שמהווה פחות מ-5% מכלל תקציב הסל, יכול להיות שיש מקום לקיים דיון כזה, לפנים משורת הדין, אבל כאשר התקציב הזה מהווה 75% מכלל תקציב הסל , השאלה הזו עולה עוד במשנה תוקף.

ויש לנו עוד שאלה, שיש מקום והצדקה לדעתנו להעלות אותה: עלות התרופה עצמה .לפי נתוני YNET העלות לשנה לחולה היא כ-210 אלף ש”ח, וזאת, כך ניתן להבין,  ע”פ מחיר התרופה הנוכחי.

והשאלה היא: האם מחירה של תרופה כפי שנקבעה לפני מס’ שנים ע”י חברת התרופות (במקרה הזה חברת רוש) הוא איזשהו מחיר “קדוש” ? במקרה הזה, היקף השימוש של התרופה, אם אכן תאושר (ולא רק בארץ) יעלה באופן משמעותי וניכר ביותר…אחד הפרמטרים שקובעים מחירה של תרופה הוא גם היקף השימוש הצפוי בה. כלומר, אם ההגיון המוסכם הוא שלחברה שפיתחה את התכשיר “מגיע” להחזיר את ההשקעה בפיתוח בה (השקעה שמוערכת כיום בסד”ג של 600-800 מיליון $), ומחירה הראשוני נקבע על בסיס אינדיקציה מסויימת והיקף שימוש בהתאם (זאת הסיבה שתרופות המיועדות לטיפול במחלות נדירות תהיינה תמיד יקרות יותר ולכן הן מקבלות הגנה של “תרופה יתומה”) , הרי שאם יש הרחבה, ובמקרה זה, הרחבה מאוד משמעותית של ההתוויה ושל מס’ המטופלות ומשך הטיפול – יש גם הצדקה לדעתנו להורדת המחיר ע”י החברה, אם באופן יזום או כדרישה של משרד הבריאות כתנאי לאישור ההתוויה החדשה בסל הבריאות. הרחבת ההתוויה הזו (בעולם כולו) תזרים ממילא  ודאי כמה מיליארדי $ נוספים לקופתה (המלאה…) של רוש…