הקוקסיבים, ובעיקר הסלקוקסיב (celecoxib) , זכו לעדנה מחודשת השבוע…דיווחנו כבר על מחקר מה-NEJM שהראה כי בניגוד לגלוקוזמין לסלקוקסיב הייתה תגובה מובהקת, ועתה גם מתפרסם מחקר מתוך ה-American Journal of Medicine המראה כי סלקוקסיב, בהשוואה לדיקלופנק (diclofenac ) ונפרוקסן ( naproxen ) הציג יתרון בטיחותי משמעותי במניעת סיבוכים וכיבים בדרכי העיכול.
מחקר ה-SUCCESS-I עליו מדווחים במאמר היה רב לאומי, מבוקר ואקראי וכלל למעלה מ-13,000 מטופלים הסובלים מאוסטיאואתריטיס (OA) . נמצא שסלקוקסיב ושתי התרופות מקבוצת ה-NSAIDs היו שווים ביעילותם בהפחתת כאבים, אך הסלקוקסיב גרם באופן משמעותי ומובהק לפחות בעיות רציניות במערכת העיכול העליונה. היתרון הבטיחותי של הסלקוקסיב היה ביחס של 8:1 על שתי התרופות האחרות מבחינת סיכון לכיב כולל חסימות במערכת העיכול, ודימומים במערכת העיכול העליונה – אשר כולם אומתו בבדיקה אנדוסקופית.
המחקר תוכנן כך שידמה את ה”חיים האמיתיים” בתנאי טיפול ריאליים, הן מבחינת אי הגבלה בשימוש באספירין והיקף מס’ ביקורי הביקורת המתאים למציאות הטיפולית השגרתית. המשתתפים הגיעו לביקורת מעקב רק לאחר 6 ו-12 שבועות, כשטיפולים אחרים בוצעו ע”י הרופאים המטפלים הרגילים שלהם.
המשתתפים במחקר השתייכו ל-1142 מרכזים רפואיים ב-39 מדינות שחולקו בין סלקוקסיב 100 מ”ג פעמיים ביום (4,393), סלקוקסיב 200 מ”ג פעמיים ביום (4,407), נפרוקסן 500 מ”ג פעמיים ביום (905), או דיקופלנק 50 מ”ג פעמיים ביום (3,489) .
היעילות והבטיחות הוערכות על פי מצב הבסיס, לאחר 6 שבועות ולאחר 12 שבועות. היעילות נמדדה ע”פ הערכת המטופל את הכאב האוסטיאוארתריסטי באמצעות מדד כאב VAS ומדד WOMAC להערכת חומרת אוסטיאואתריטיס. מדדי הבטיחות כאמור כללו אירועים רצינייים במערכת העיכול העליונה, והערכת החוקרים לדיווחים על תופעות לואי. אירועים רציניים במערכת העיכול העליונה הוערכו בהתאם לסטנדטים המקובלים בכל מרכז רפואי לא הייתה דרישה לביצוע אנדוסקופיה או חקירה נוספת. החוקרים ביצעו אנליזות אד הוק לאחר מכן בהתאם לשימוש באספירין.
המימצא העיקרי ליעילות הטיפול היה שיוויון בין שלושת התרופות שנבדקו. לסלקוקסיב 100 מ”ג הייתה יעילות דומה לזו של ה-200 מ”ג. תוצאות הבטיחות הראו שמטופלי הסלקוקסיב סבלו באופן משמעותי ומובהק פחות מתופעות לואי מכל סוג, מתופעות לואי שחייבו הפסקת השתתפות במחקר, פחות מאירועים גסטרואינטנסיאלים ופחות מכאבי בטן שחייבו יציאה מהמחקר.
להלן שיעורי תופעות הלואי בשתי הקבוצות:
|
החוקרים מציינים שמחקר זה מדגים כי שימוש בסלקוקסיב משיג ירידה מובהקת ומשמעותית בסיכון לאירועים וסיבוכים גסטרואנינטסיאלים בהשוואה ל-NSAIDs . מחקר זה לא נועד לבחון את הסיכונים הקרדיווסקולרים בהיותו גם קצר טווח יחסית. לדעת החוקרים ניתן ללמוד מהמחקר ששילוב של סלקוקסיב עם אספירין בטוח יותר משילוב של NSAID עם אספירין, למרות שלא הייתה מובהקות סטטיסטית לתוצאה זו. החוקרים ממליצים לערוך מחקרים גדולים יותר עם שילוב אספירין כדי לאושש את המימצא שסלקוקסיב בטוח למתן יחד עם אספירין.
- קטגוריות: חדשות
מאמרים
תוצאים אנגיוגרפיים וקליניים לאחר שליפה מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי של המערכת הקדמית: ההשפעה של שימוש בצנתר מוליך עם בלון (Balloon Guide Catheter)
המחקר בחן את ההבדלים בשיעורי פתיחת כלי הדם, זמן הפעולה וההחלמה הקלינית בין שתי השיטות
הטיפול בקוצב ה־VNS מפחית משמעותית את השימוש בתרופות חירום, חוסך פניות למיון ולאשפוזים ומפחית את הנטל הכלכלי על המטופלים ועל בתי החולים
נתונים מסימפוזיון שנערך בכנס האפילפסיה האירופי השנתי – EEC, שהתקיים באתונה בספטמבר 2026
הערך הפרוגנוסטי של בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות בשיתוק על שם Bell בדרגה בינונית
מטרת המחקר הייתה לכמת את הערך הפרוגנוסטי הנוסף של הממצאים האלקטרודיאגנוסטיים, מעבר לדרגת H-B הראשונית, בניבוי ההחלמה משיתוק על שם Bell לאחר שישה חודשים, לרבות בחולים עם שיתוק בדרגה בינונית
השתלת תומכן בסינוס הוורידי (Stenting) לעומת דלף חדרי־צפקי (Shunt) לטיפול ביתר לחץ דם תוך־גולגולתי אידיופתי: ניתוח השלכות עלויות משוקלל לפי מדדי נטייה (Propensity Score).
המחקר נועד להשוות בין שתי הפרוצדורות הללו מבחינת יעילות קלינית, שיעור סיבוכים ועלויות כלכליות למערכת הבריאות לאורך זמן
יעדי לחץ דם בניהול יתר לחץ דם
המאמר סוקר את העדויות העדכניות ביותר בנוגע ליעדי לחץ דם סיסטולי, תוך התמקדות בשאלה האם יעד אינטנסיבי (פחות מ־120 מ”מ כספית) עדיף על היעד הסטנדרטי (פחות מ־140) עבור אוכלוסיות רחבות, כולל חולי סוכרת וקשישים?
טרמטיניב (Trametinib) הפחית דימומים תוך־מוחיים ומעבר אנדותלי־למזנכימלי במלפורמציות עורקיות־ורידיות מוחיות המושרות על ידי מוטציית KRASG12V בעכברים
המחקר בדק אם עיכוב של מסלול MAPK/ERK באמצעות התרופה טרמטיניב (מעכב MEK) יכול למנוע את התפתחות הנגעים ולצמצם את תופעת ה־EndMT (מעבר אנדותלי-למזנכימלי), תהליך שבו תאי דם מאבדים את זהותם ותורמים לחולשת כלי הדם
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!