לפי מחקר חדש עולה, כי במטופלים הסובלים מדיכאון, הפרעת חרדה נילוות, תגובה לא טובה לתרופה נוגדת הדיכאון הראשונה שבשימוש וסכנה של התאבדות, מעלים את הסיכון להתפתחות של דיכאון עמיד לטיפול (TRD). המחקר הוצג בקונגרס ה- 18 של הקולג’ האירופאי לנוירו-פסיכו-פרמקולוגיה (ECNP).
עד עתה, לא היתה הגדרה ברור ל- TRD, מה שמנע בירור של גורמי סיכון לתופעה. כיום ישנה מוסכמה לגבי הגדרה של TRD חוסר תגובה ל- 2 תרופות נוגדות דיכאון, משתי משפחות תרופות שונות, הניתנות במינון מתאים, אחת אחרי השנייה.
במחקר השתתפו 996 מטופלים, עם דיכאון מג’ורי חד-קוטבי. כל המטופלים קיבלו לפחות תרופה נוגדת דיכאון אחת, במינון מתאים, באפיזודה הדיכאונית האחרונה שלהם. המטופלים עברו הערכה בעזרת ראיון איבחוני ובעזרת מבחן המיני-מנטל.
החוקרים הגדירו כישלון טיפולי, כחוסר תגובה לשתי תרופות נוגדות דיכאון לפחות. לפי הגדרה זו, 35.7% מהמטופלים היו עמידים לטיפול, 34.7% הגיבו לטיפול ולשאר המטופלים היו סוגיות שונות, ששמו אותם בסיכון להתפתחות של TRD.
בניתוח הנתונים עלה, כי גורמי הסיכון להתפתחות של TRD היו: הפרעת חרדה נילוות, חוסר תגובה לתרופה הראשונה שניתנה, דיכאון עם מאפיינים מלנכוליים וסיכון גבוה להתאבדות.
ECNP 18th Congress: Abstract S.07.07. Presented Oct. 24, 2005.
European Neuropsychopharmacol. 2005;15(suppl 3):S326
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!