עישון בעת ההיריוןידועכגורם שלילי עלהתנהגות הילד לאחר הלידה.
במחקר לפנינו מתמקדים החוקרים בשאלה, האם העישון הוא גורם סיכון להיפראקטיביות אצל הילד שייוולד לאם מעשנת?.
החוקרים סקרו 179 ילדים שהיו רשומים כסובלים מפעילות יתר- hyperactivity. במקביל, בחרו החוקרים ב 3765 ילדים בריאים ותואמים לחולים מבחינת גיל ומין כקבוצת ביקורת. הווה אומר כי לכול ילד שסבל מהיפראקטיביות נמצאו כ 20 ילדים להשוואה.
המחקר נערך בדנמרק שאין טובה ממנה למחקר מעין זה, באשר החוק מחייב רישום מדויק של בריאות התושבים. בקונטקסט שלנו, המיילדות מלאו שאלון עם מידע מפורט על תקופת ההיריון כולל הרגלים כמו עישון ושתית אלכוהול.לכן המידע לגבי עישון שנמסר לחוקריםמהימן.
המחקר עקב אחרי ילדים שסבלו מ ADHD, כלומרסבלו מפעילות יתר וגם מהפרעות ריכוז. הוצאו מהמחקר ילדים שסבלו מהפרעות ריכוז ללא פעילות יתר וכן ילדים שאובחנו כאוטיסטים.
תשעים ואחד אחוזים מהמקרים היו זכרים.
נאמר כבר כאן כי הממצאים הוכיחו כי העישון בעת ההיריון מגביר את הסיכון להיפראקטיביות פי שלושה.
חשוב במחקר מעין זה לוודא כי קבוצת הביקורת וקבוצת החולים יהיו שווים בנתונים הדמוגרפים וכן באחוז המחלות הפסיכיאטריות במשפחות של שתי הקבוצות. אכן החוקרים נזהרו בפרטים אלה והוכיחו כי גם לאחר התיקונים שנדרשו כדי שהקבוצות יהיו שוות, המסקנה נשארה בעינה: “העישון בהיריון אחד הגורמים להופעת פעילות יתר אצל הילדכולל תסמונת ה ADHD
השלמה “.
מחקרים שנערכו בחיות הראו כי חשיפה לניקוטין בתקופה הפרה-נטלית גורמת לנזק מוחי בעוברים כולל עלייה ברצפטורים לניקוטין.
הוכח גם נזק בתרביות רקמה של תאי מוח אנושי שנחשפו לניקוטין. בהקשר זה מעניין לציין כי ריכוז הניקוטין לו חשוף העובר, עולה על ריכוז הניקוטין בדם האם.
הערת העורך: מחקרים אלה מעשירים את הידע וההבנה של המנגנונים הנפגעים מעישון להתפתחות המוח. הטיפול נשאר כפי שהיה והוא מניעה מעישון. ללא ספק להינזר מעישון דורש מאמץ רב, אך טיפול בילד הסובל מפעילות יתר קשה לאין ערוך.
התרגום העברי של attention deficit hyperactivity disorderהוא הפרעה קשב וריכוז. התיאור העברי מתאר רק אחת התכונות של מחלה זו, ומתעלם מפעילות היתר. לדעתי הגיע הזמן שנמציא שם חדש אשר יתאר גם את פעילות היתר המאפיינת חולים רבים בתסמות זו.
Smoking during pregnancy and the risk for hyperkinetic disorder in offspring Linnet KM, Wisborg K, Obel C, et al. Pediatrics 2005;116:462-7
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!