אישה בת 35 עם סיפור ממושך של שלשולים מדווחת כי בשנתיים האחרונות חלה עלייה בשכיחות כאבי בטן והשלשולים ומידי פעם דליפת צואה. עבודתה כרוכה במתח רב והיא חוששת שבעיות המעי שלה עלולים להפריע לתפקודה בעבודה.

תסמונת המעי הרגיש מתאפיינת בכאבי בטן ושלשולים, עצירות או נפיחות בטנית לסירוגין.

גורמים אפשרים התורמים למצב כוללים מתח או חרדה, רגישות יתר של המעי, הפרעה בתנועתיות המעי, חוסר איזון של נוירוטרנסמיטרים (neurotransmitter) ודלקת. לא זוהה מנגנון יחיד המספק הסבר לכל המקרים וכן לא מוכרים גורמים תזונתיים הגורמים לתסמונת המעי הרגיש.

התסמינים מופיעים לרוב לפני גיל 50 ועד 20% מהאוכלוסייה עשויה ללקות בתסמונת זו.

האבחנה המבדלת כוללת מחלות מעי דלקתיות, פוליפים שפירים או ממאירים של המעי הגס או הרקטום, הפרעות ספיגה כדוגמת אי סבילות ללקטוז (lactose) או מחלת צליאק, שלשול זיהומי והפרעות התפקוד בלוטת התריס.

למרות שתסמונת המעי הרגיש נחשבת לעיתים אבחנה שבשלילה, קיימים קריטריונים אבחנתיים בדוקים המאפשרים אבחנה חיובית ללא צורך בדיקות נרחבות.

קיימים 6 קריטריונים על-שם מנינג (Manning): כאבי בטן, הקלה בכאבים לאחר מתן צואה, עליה בתכיפות היציאות המלווים בכאב, צואה נוזלית יותר וכאב, ריר בצואה ותחושה של ריקון לא מלא. אבחנה של תסמונת המעי הרגיש נעשית כאשר קיימים 3 קריטריונים או יותר.

בהעדר “דגלים אדומים” הרגישות והסגוליות של קריטריונים אלו הם עד 90% ו-94% בהתאמה. הדגלים האדומים המחשידים למחלות חמורות יותר הדורשים בירור נוסף כוללים: הופעת התסמינים לראשונה אחרי גיל 50, ירידה במשקל, דם בצואה, אנמיה וחום.

הטיפול בתסמונת כולל, ראשית, הסברים למטופל והרגעה כי לא מדובר במצב מסוכן. ישנם מומחים הממליצים על הפחתה בצריכת מזונות שומניים, אלכוהול וקפאין. עדויות מחקריות תומכות בצריכה מוגברת של סיבים תזונתיים לעצירות, תרופות ספציפיות בהתאם לתסמינים וטיפול התנהגותי הכולל הסברים על התסמונת, שיטות התמודדות, הרפייה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. יש לטפל מחלות פסיכיאטריות נלוות אם קיימות.

אם כך כיצד יש לטפל במטופלת שהוצגה בפתיח? יש לבחון האם היא עומדת בקריטריונים על שם מנינג לתסמונת המעי הרגיש ולשלול קיום “דגלים אדומים”.

יש לברר את אופי ומשך התלונות הבטניות. האם קיים כאב? האם הוא מוקל לאחר יציאה או שקשור בשינויים במרקם הצואה או תכיפותה? היא קיימת דחיפות במתן צואה או אי שליטה או תחושה של התרוקנות לא מלאה?

יש לשאול על מצב הבריאות הכללי, ירידה במשקל, דימום רקטלי וחום. וכן על רגישויות למזון וסיפור משפחתי של מחלות או ממאירויות מעי. כמו כן יש לברר האם קיים מתח בעבודה או בבית או סיפור עבר של התעללות, דיכאון או חרדה, וכיצד התסמינים משפיעים על אורח חייה.

בדיקה גופנית צריכה לכלול, מלבד בדיקה בטנית, גם בדיקה רקטלית. ספירת דם תשלול אנמיה, ובשלב זה אין צורך בבדיקות נוספות במטופלת מתחת לגיל 50 העומדת בקריטריונים ע”ש מנינג כאשר לא קיימים “דגלים אדומים”.

יש להסביר למטופלת על התסמונת ולהרגיע אותה שאין מדובר במחלה חמורה או בסיכון מוגבר לממאירות. לשקול הפחתה במזונות עתירי שומן, אלכוהול וקפאין או מזונות אחרים שעלולים להחמיר את התסמינים. הטיפול יקבע בהתאם לתסמינים השולטים: סיבים תזונתיים כדוגמת פסיליום (psyllium ) או סובין חיטה לעצירות, loperamide לשלשול ונוגדי דיכאון טרי-ציקליים (tricyclic) לכאב. כמו כן יש לבחון גורמים למתח ולשקול לימוד שיטות הרפייה או טיפול קוגניטיבי.

בדיקה גופנית צריכה לכלול, מלבד בדיקה בטנית, גם בדיקה רקטלית. ספירת דם תשלול אנמיה, ובשלב זה אין צורך בבדיקות נוספות במטופלת מתחת לגיל 50 העומדת בקריטריונים ע”ש מנינג כאשר לא קיימים “דגלים אדומים”.

יש להסביר למטופלת על התסמונת ולהרגיע אותה שאין מדובר במחלה חמורה או בסיכון מוגבר לממאירות. לשקול הפחתה במזונות עתירי שומן, אלכוהול וקפאין או מזונות אחרים שעלולים להחמיר את התסמינים. הטיפול יקבע בהתאם לתסמינים השולטים: סיבים תזונתיים כדוגמת פסיליום (psyllium ) או סובין חיטה לעצירות, loperamide לשלשול ונוגדי דיכאון טרי-ציקליים (tricyclic) לכאב. כמו כן יש לבחון גורמים למתח ולשקול לימוד שיטות הרפייה או טיפול קוגניטיבי.

למאמר