הפסקת נשימה חסימתית חמורה בשינה מעלה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים קטלניים ולא קטלניים, ואילו טיפול ב-CPAP מפחית סיכון זה. כך עולה ממחקר התבוננותי חדש המתפרסם היום ב-LANCET .
הרקע למחקר היא אי הבהירות שהייתה קיימת להשפעת הפסקת הנשימה החסימתית בשינה על הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים, ולמידת התועלת בהורדת סיכון אפשרי זה לטיפול באמצעות מסכת CPAP המזרימה אוויר בלחץ חיובי קבוע למטופל הישן.
החוקרים גייסו למחקר גברים עם הפסקת נשימה חסימתית בשינה, גברים עם נחירה רגילה, ומדגם של אוכלוסיה בריאה אשר הותאמה מבחינת גיל, BMI לקבוצה עם הפסקת הנשימה החסימיתית בשינה.
הגדרת החומרה של הפסקת הנשימה בוצעה בעזרת פוליסומונגרפיה מלאה ומדד הפסקת הנשימה-נשימת חסר( (apnoea-hypopnoea index (AHI) חושב שממוצע של מס’ הפסקות הנשימה בשעת שינה.
המשתתפים היו במעקב פעם בשנה למשך תקופה של כ-10 שנים, וההיענות לטיפול ב-CPAP נבדקה ע”י מד השימוש במכשיר.
נקודות הקצה של המחקר כללו אירועים קרדיווסקולארים קטלניים (מוות מאוטם שריר הלב או שבץ) ואירועים קרדיווסקולרים לא קטלניים (שכללו אוטם ושבץ לא קטלני, ניתוח מעקפים, או PTCA ).
הקבוצה (235 מטופלים) של הסובלים מחומרה הגבוהה ביותר של הפסקת הנשימה החסימתית בשינה, ללא טיפול ב-CPAP סבלה מרמת הסיכון הגבוהה ביותר: 1.06 מקרי מוות קרדיווסקולרים ל-100 שנות אדם, ו-2.13 אירועים קרדיווסקולרים לא קטלניים ל-100 שנות אדם.
זאת לעומת הקבוצה בדרגת חומרה קלה-בינונית (403 משתתפים) שאצלה דווח על 0.55 מקרי מוות קרדיווסקולרים לכל 100 שנות אדם, ו-0.89 אירועים קרדיווסקולרים לא קטלניים). אצל הנוחרים הרגילים (שאגב מוערכים כ-50% מאוכלוסיית הגברים הבוגרים..) התוצאה הייתה 0.34 ו-0.58 בהתאמה, ואצל ה”בריאים” 0.3 ו-0.45 בהתאמה. המטופלים עם הפסקת נשימה חסימתית שטופלו ב-CPAP השיגו תוצאה של 0.35 ו-0.64 בהתאמה, כלומר פחות מאלו עם חסימת נשימה קלה-בינונית ותוצאה דומה לנוחרים הרגילים והבריאים.
בניתוח רב משתנים לאחר התאמות גורמי סיכון נוספים הראה שאוכלוסיה לא מטופלת עם הפסקת נשימה חסימתית חמורה בשינה נמצאת בסיכון יחסי מוגבר ומובהק של 2.87 לתמותה קרדיווסקולרית, ושל 3.17 לאירועים קרדיווסקולרים לא קטלניים בהשוואה לאוכלוסיה הבריאה.
החוקרים מסכמים איפוא שגברים עם הפסקת נשימה חסימתית חמורה נמצאים ברמת סיכון מוגברת לאירועים קרדיווסקולרים קטלניים ולא קטלניים, וששימוש ב-CPAP מפחית את הסיכון באופן משמעותי.
הערת המערכת: לפני מס’ חודשים ראיינו במסגרת מגזין 429 של הג’ורנאל קלאב את פרופ’ דגן מנהל מעבדת השינה בשיבא תל השומר ואנו ממליצים לצפות ולהאזין שוב לראיון מעניין זה. כמו כן הרצאת אורח מכנס האיגוד הקרדיולוגי האחרון ה-51 של פרופ’ אלי אוטו מטורקיה, עסקה בדיוק בשאלה שנחקרה במחקר זה: האם הפסקת חסימה נשימתית בשינה היא בעייה קרדיווסקולרית ? לצפייה והאזנה להרצאה – הקליקו כאן.
נראה גם שמלבד הסיכונים הקרדיווסקולרים נראה שלחסימת נשימה בשינה יש גם סיכונים חמורים נוספים, כמו למשל הירדמות בנהיגה…כמו כן דיווחנו גם על סיכון לתמותה הקשור לתופעה זו דווקא אצל גברים צעירים, על הפרעות בתפקוד מיני , על אפשרות לקשר בין התסמונת הזו לפרפור פרוזדורים, ועוד.
מכל אלה עולה שמדובר בתופעה עם השלכות חמורות וקשות בכמה מישורים, וכפי הנראה, איבחון הבעייה עדיין לוקה בחסר, ויש צורך בהעלאת המודעות הן בקרב הקהל הרחב (לסובלים הפוטנציאלים מהתסמונת, ולא פחות מהם – גם בנות זוגם…), והן בקרב הרפואה הראשונית בעיקר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!