מחקר חדש שמתפרסם היום ב-JAMA קובע ששילוב של חסמי ביטא ומשתנים יעיל יותר מבחינת הורדת הסיכון לתמותה ממחלה קרדיווסקולרית, משילובי תרופות אחרים – אצל נשים לאחר גיל הבלות, ללא רקע קודם של מחלה קרדיווסקולרית.
נתונים אלו, אשר מפתיעים במידה מסויימת יש לאמר, מתבססים על מחקר עוקבה שהתבסס על אוכלוסיית מחקר ה-Womens Health Initiative Observational Study .
החוקרים עקבו אחר תוצאות של כ-94,000 נשים בגילאים 50 עד 79 בזמן הבסיס (1994-1998 ), למשך תקופה ממוצעת של 5.9 שנים.
הרקע למחקר היה התובנה שלמרות שטיפול במשתנים נמצא כיעיל במידה שווה לתרופות מדורות חדשים יותר, הרי בשל העובדה שחלק גדול מהמטופלים נזקק לשילוב של מס’ תרופות מקבוצות שונות. לכן רצו החוקרים להשוות בין שילובים שונים של תרופות בקבוצת אוכלוסיה זו. מטרת המחקר הייתה להשוות אם יש הבדלים בתמותה קרדיווסקולרית בין נשים לאחר גיל הבלות, הסובלות מיתר לחץ דם, אך ללא היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית קודמת, אשר מטופלות בשילובים שונים של תרופות.
התוצאה המרכזית שנמדדה הייתה היחס בין השימוש בתקופת הבסיס של חסמי ACE , חסמי ביטא, חוסמי תעלות סידן או תרופות משתנות, או שילובים שלהם ושיעור האירעות של מחלת לב כלילית, שבץ ומוות מסיבות קרדיווסקולרית.
נמצא כי בקרב כ-30,000 מטופלות עם יתר לחץ דם ללא היטוריה של מחלה קרדיווסקולרית, 57% טופלו בתרופה יחידה בחסם ACE , חסם ביטא, חוסם תעלות סידן או תרופה משתנת. 23% מהנשים טופלו בתקופת הבסיס בקומבינציה של משתן ואחת מהתרופות מהקבוצות שהוזכרו, או חסם ACE פלוס וחוסם תעלות סידן.
טיפול בתרופה יחידה בחוסם תעלות סידן היה קשור לסיכון גבוה יותר של פי 1.55 למוות קרדיווסקולרי בהשוואה לטיפול במשתן בלבד, לאחר התאמות שונות.
נשים שטופלו במשתן עם חסם תעלות סידן היו בסיכון גבוה יותר של 85% למוות מסיבות קרדיווסקולריות בהשוואה לנשים שטופלו במשתן וחסם ביטא, וזאת לאחר התאמה של משתנים כמו גיל, גזע, עישון, רמות כולטסרול וסוכרת.
לאחר הוצאת הנשים הסוכרתיות מהמדגם, הסיכון היחסי למוות קרדיווסקולרי עלה לפי 2.16 בנשים שטופלו במשתן וחוסם תעלות סידן, בהשוואה לנשים שטופלו בשילוב של משתן וחסם ביטא.
באשר לסיכון לאירועים הקשורים למחלת לב כלילית או שבץ, השילוב של תרופה משתנת וחסם ACE או חוסם תעלות סידן לא היה שונה מהשילוב של תרופה משתנת וחסם ביטא.
החוקרים מסכמים כי בקרב נשים לאחר גיל הבלות עם יתר לחץ דם וללא היסטוריה של מחלת לב, השילוב של משתן וחסם סידן היה קשור לסיכון לתמותה קרדיווסקולרית גבוהה יותר מאשר השילוב של משתן וחסם ביטא.
הסיכון היחסי היה דומה לשילוב של משתן עם חסם ACE למשתן עם חסם בטא. בטיפול בתרופה יחידה, הטיפול במשתנים היה שווה או עדיף על פני טיפולים יחידניים אחרים במניעה של סיבוכי מחלה קרדיווסקולרית הנגרמת מיתר לחץ דם.
בדיון כותבי המאמר עוסקים בסוגייה אם התוצאות שהתקבלו במחקר היו קשורות לכך שרמות לחץ הדם ירדו יותר בקבוצות שטופלו בשילוב של משתן וחסם ביטא, או שקיים אפקט הגנתי נוסף מעבר לירידה בלחץ הדם. יש לזכור גם כי מגבלות המחקר נעוצות בכך שהיה התבוננותי ולא התערבותי.
כעת מוצג באתר דיון מעניין עם פרופ’ אהוד גרוסמן הדן בסוגיות אלה, ואתם מוזמנים להאזין ולצפות בו- כאן.
. .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!