במחקר שפורסם לאחרונה כותבים החוקרים, כי רוב התמותה של יילודים בבית החולים בו נעשה המחקר, היתה כתוצאה מאי התחלה של טיפול או מהפסקה של טיפול, ביילודים שלא הגיבו לטיפול או שנחשבו כבעלי פרוגנוזה רעה.

החוקרים מסבירים, כי הימנעות מטיפול או הפסקה של טיפול ביילודים מסויימים, מהווה מדיניות מוכרת בבתי חולים ב- 25 השנים האחרונות. ישנו מידע מועט בלבד על הההשפעה שיש למדיניות זו על התמותה של יילודים.

החוקרים אספו מידע לגבי כל התינוקות שנולדו בבית החולים בו נעשה המחקר,במשך תקופה של 10 שנים. בתקופה זו נפטרו 380 תינוקות מתוך כלל 47,820 התינוקות שנולדו. ב- 72% מהתינוקות שנפטרו לא הותחל טיפול או שהטיפול הופסק. רק ב- 28% מהתינוקות הטיפול נמשך עד מותם.

החוקרים מספרים, כי המגמה של אי התחלת טיפול או הפסקה של טיפול ביילודים מסויימים, התחזקה במהלך התקופה של 10 השנים. רוב התינוקות בהם היתה הימנעות מכוונת מטיפול היו תינוקות קטנים במיוחד בקרב קבוצת התינוקות עם משקל לידה נמוך מאוד.

The Contribution of Withholding or Withdrawing Care to Newborn Mortality , PEDIATRICS Vol. 116 No. 6 December 2005, pp. 1487-1491

לתקציר המאמר

הערות עורך:

מאמר זה מנתח את המגמה של התפתחות טכנולוגית אדירה בשנים האחרונות, המאפשרת כיום במרכזים הטובים בעולם ל”החיות” כמעט כל יילוד. אך עדיין התוצאות של ההחייאה (במונחי איכות חיים צפוייה לילוד) אינן מספיק טובות ולכן הצוות הרפואי והמשפחות מעדיפים במקרים מסויימים שעדיף המוות על החיים הללו. בהמשך למאמר הקודם חלה התפכחות בקרב נאונטולוגים רבים וההבנה כי איננו כל יכולים. כמו-כן מתחזקת עמדת ההורים שאינם מוכנים להסתכן ולגדל ילד פגוע ומעדיפים פעמים רבות את מות הילד על חייו כפי שהם מבינים את “איכותם”. לאחרונה ערכה דר’ סוזן אלברשם מקנדה סקר בקרב הנאונטולוגים בישראל לגבי עמדותיהם בהפסקת טיפול מציל חיים או חוסר התחלתו, מעניין יהיה לקרוא את התוצאות.