רוב מקרי ההריגה בחמש שנות החיים הראשונות, הם תוצאה של אלימות, ועל פי רוב  אחד ההורים הוא האשם. שיא באלימות נגד הילדים הוא בשנה הראשונה לחייהם. מכאן והלאה שכיחות המקרים הולכת ופוחתת. לכן חובה עלינו להיות ערים לגבי אפשרות של אלימות במשפחה במיוחד בשנת החיים הראשונה.  

במחקר לפנינו נמצא שכשליש מהילדים מתחת לגיל 18 חודש המובאים לחדר מיון עקב פציעות סבלו מאלימות במשפחה. מעל גיל זה יורדת השכיחות עד ל 2% בלבד.

מטרת החוקרים הייתה לברר האם מיקום הפציעה יכול להיות אינדיקטור לאלימות. 

התברר שאכן כך הדבר.

כאשר החוקרים בדקו פציעות בגפיים התחתונות בלבד, התברר ששני שלישים מהפציעות מתחת לגיל 18 חודש הן תוצאה של אלימות. רובם  היו שברים של העצמות.

אם כן, כאשר תינוק מתחת לגיל 18 חודש מובא לחדר מיון עם פציעה עלינו לחשוד באלימות והחשש להתעללות פי שניים גדול יותר כאשר הפציעה ברגליים.

בקבוצה זו שברים של עצם הירך או עצם השוקה הטיביה שכיחים מאד. בעבר אבחנות של ” שבר של פעוט”  או “סדק בעצם של פעוט”  בלבלו את הרופאים, ולא חיפשו האטיולוגי האמיתית של הפציעה.

הערת העורך:  בהיותי רופא צעיר באנגליה לפני כ 45 שנים הובא ילד לחדר מיון עם שבר בגולגולת וברגל. בחקירת ההורים  נמסר לנו כי התינוק נפל משולחן הטיפולים. בעוד אנחנו תוהים הייתכן כי שברים כה חמורים יהיו תוצאה של נפילה מהשולחן, הגיעה הסבתא  ודווחה שההורים מתעללים בתינוק. זמן קצר לאחר מכן הופיע מאמר בעיתונות הרפואית על תסמונת הילד המוכה, “ the battered child syndrome” תסמונת שלא הכרנו עד אז.  מאז הולכים ומתרבים הדיווחים. האבחנה לא תמיד נראית לעין. לדוגמא, טראומה לראש יכולה לגרום למוות ללא סימנים חיצוניים. לכן דרושה עירנות מירבית.

המסר של המאמר שהבאנו בקצרה הוא, כאשר תינוק צעיר מ 18 חודש מובא לחדר מיון עם חבלות ברגליים, בין אם זאת חבלה ברקמות הרכות בלבד או  כאשר מדובר בשבר בעצם, החשד הראשוני צריך להיות שהילד קרבן להתעללות. 

המאמר הופיע ב Journal of Pediatric Surgery  מחודש ינואר 2005