במאמר זה שנכתב ע”י ד”ר זאב וינר הוא מתאר את הדילמה שבה מצוי הרופא הנדרש מצד אחד לרצות את הארגון בו הוא מועסק, ומאידך לספק למטופל שלו את הטיפול הטוב ביותר האפשרי.

הכותב מביא מס’ דוגמאות וסיטואציות ומתמקד בעיקר בקונפליקט בין הנחיות קופות החולים להעדיף תרופות וטיפולים זולים, לבין הרצון לספק טיפולים איכותיים ויקרים יותר.

הכותב מסכם בהמלצה שלא להפעיל אמצעי ענישה מצד הארגונים המעסיקים את הרופאים, אלא לספק הדרכה וכלים להתמודדות עם הקונפליקט.

למאמר – מומלץ לקרוא גם כמה מתגובות הקוראים למאמר בהארץ. הקוראים כאן מוזמנים גם להגיב ולהתייחס ע”י “כתוב תגובה”.

הערת המערכת:  סל הבריאות אמור היה להפחית בצורה משמעותית את הקונפליקט של הרופאים כפי שמתואר כאן. תרופה הנמצאת בסל הבריאות באינדיקציה הרלבנטית, גם אם אינה “תרופת הבחירה” של הקופה בה מועסק הרופא , יכולה להרשם ע”י הרופא כאשר הוא סבור שזאת התרופה המספקת לחולה שלו את התוצאה הטיפולית האופטימלית. למיטב הבנתנו את החוק, קופה אינה יכולה ל”העניש” רופא הבוחר לטפל בתרופה הנמצאת בסל הבריאות, גם אם אינה התרופה המועדפת על הקופה, ועליה אף לכבד את דרישתו לספק את התרופה הספציפית שבה בחר. מצד שני כמובן צריכה להיות סיבה רפואית מקצועית טובה לרופא ל”התעקש” על תרופה מסויימת ולא אחרת, שמן הסתם היא יקרה יותר מתרופות תחליפיות. אנו בהחלט מסכימים עם המלצת המחבר כי יש לעודד הדרכה והכוונה מצד המעסיקים ולהמנע מהוראות דרקוניות, ענישה וכד’. נראה גם שזה הקו המנחה את מרבית הקופות היום. בכללית ש”הואשמה” בעבר כגוף המוציא חדשות לבקרים “פקודות” של מה “מותר ואסור” לרשום פועל מזה מס’ שנים הקמ”ר (קידום מידע רפואי) שתפקידו להעביר את המידע על תרופות הבחירה בדרך של שכנוע והסברים מתאימים. יכול להיות שיש גם מקום להרחיב את הידע של רופאים בתחום כלכלת הבריאות, כדי לאפשר להם להבין טוב יותר את התמונה הרחבה יותר, שכוללת גם את האספקטים והאילוצים הכלכליים.